בין הצלב לכוכב פרק מספר 5

בין הצלב לכוכב פרק מספר 5

זה שבמסעדה שלנו עודדו את הטבחים להתחכך באורחים ולנהל איתם 'סמול- טוק', התברר כהצלחה גדולה, הגם שהתחיל באקראי כאשר אחת האורחות, תיירת נורווגית, נעמדה לפתע והגירה את מי השפיר.

נַנָה ומֵלִינָה – שתי מלצריות צעירות – פרצו מבועתות אל המטבח וגררו אותי אל פנים המסעדה כשהן צורחות כי למישהי ירדו המים.

עמדה שם נורדית גבוהה, רזה, שזופה וקצוצת שיער, שרכנה על שולחן עמוס במנות עיקריות, מפושקת רגליים ומגירה נוזלים.

 היא כרעה ללדת (לא עולה לי ביטוי אחר), ובקורפו הקטנה שחוותה על בשרה את קריסתן של מערכות הבריאות היווניות, זה לא היה המעשה הכי נבון לשלוח אותה אליהן.

ברגע ההוא הייתי אני השפית הראשית במסעדה, מכיוון שאפרודיטה 'דילגה' אל אתונה על מנת לרכוש לעצמה חליפת עור חדשה.

ולהיות שף ראשי במסעדה שלנו, היה כמו להיות רב חובל באנייה, מה שאומר שהרשות לקבל החלטות, להוריד פקודות ולחלק הוראות – הייתה שמורה לו בלבד.

אז נכון שהשף הראשי הוא הקפטן של המטבח, ואילו הבוס של חדר האוכל הוא 'אחראי המשמרת', ובדרך כלל הוא גם הצ'יף של המסעדה כולה, אבל כבר היה מי שאמר שסמכויות לא מקבלים אלא לוקחים. ואני לקחתי. מה גם שזה היה נוח לכולם.

מסבתי למדתי כי עומדת לרשותי יממה תמימה כדי ליילד אותה בשלום, ובאינסטינקט של ידענית העדפתי להתמקד בפרצופי הסועדים, תחת אשר להתבונן ביולדת. היה זה מסוג המצבים בהם אנשים הופכים לעכברי מעבדה. בעיקר גברים.

אחדים מהם הניעו את ראשיהם מצד אל צד כממאנים להאמין שזה קורה להם. אחרים קמו על רגליהם ורכנו לפנים כדי לצפות טוב יותר, תוך כדי שהם מסיטים הצידה את מי שחצצו בינם לבין היולדת. חלקם נעצו מבטים בפתח המסעדה כמי שמצפים להגעתו של צוות חילוץ. והיו ביניהם גם מי שפרצו החוצה ושבו ונכנסו, תוך שהם מטכסים עצה מחוץ למסעדה, ושבים פנימה על-מנת ליישמה. אלה כמו אלה לא הביאו תועלת.

הנשים, באינסטינקט אימהי גם הן, יצרו סביבה מעגל תוך כדי שהן דוחקות הצידה כסאות, שולחנות וגברים.

דימיטרה המלצרית הגיעה עם מטאטא וליקטה את רסיסי הצלחות שזהרו מתוך מרצפות הבזלת השחורות ליד משטח הגרנית שבעמדת המלצרים, שם השכבתי את היולדת על גבי שק-שינה שהגיש לי עוזר הטבח גיאורגיוס, תוך כדי שאני רושמת בזיכרוני לברר איתו כיצד השק הגיע אל מסעדה ולשם מה.

מכל מקום, זה היה עלול להיות שגוי ומסוכן להוביל אותה מחדר האוכל אל המטבח כדי ללדת שם, אף כי יש בו יותר אינטימיות. אני נותנת לכן מילת כבוד של שפית שאתן לא רוצות ללדת במטבח של מסעדה, של כל מסעדה שהיא, בכל מקום שהוא על פני הגלובוס - בעיצומה של ארוחת צהריים.

מצד שני, אם נופלת עליכן לידה ספונטאנית, במפתיע, ככה ברחוב, ללא שירותי בריאות ובלי רופא בסביבה, כדאי שמסעדה תהיה הבחירה האולטימטיבית שלכן מכיוון שיש בה את כל שנחוץ: מפות שולחן נקיות שהופכות לסדינים, מגבות נקיות, כפפות חד-פעמיות, מים חמים, גלילי נייר סופג, מיזוג אוויר, סכין חדה לחיתוך חבל הטבור, אלכוהול לחיטוי הסכין, מאזניים לשקילת היילוד, מלצריות וטבחיות כנשים תומכות, ואם זה יום המזל שלכן - אז גם את גיאורגיוס עם מזרן מאולתר.

כל אלה עמדו לרשותי בתוספת זיכרונות ילדות מן הימים בהם סבתי, שהייתה מיילדת, עשתה לי שמרטפות, ונהגה לגרור אותי איתה אל יולדות אשר מי השפיר שלהן לא המתינו לשובה של אימי. את כל השאר עשה הטבע. זו הייתה בת.

כעבור מספר שבועות התקבלה במסעדה מעטפה ובתוכה דיסקט של טקס ה – 'הקדשה', בו רואים כיצד התינוקת שיילדתי מקבלת את שמה: אנטוניה. היה גם כרטיס ביקור עם הזמנה לבקר בנורבגיה.