בין הצלב לכוכב פרק מספר 53

בין הצלב לכוכב פרק מספר 53

עכשיו בואו נדבר על העניין הזה שאתן יושבות באוטובוס או ברכבת, כשלידכן או (גרוע מזה) מולכן יש מקום פנוי שעליו מתיישב אדם זר, שגם אם הוא לא איזה סוטה או משוגע, כלל לא בא לכן לנשום את האפטר-שייב שלו או (מה שעלול להתברר כבעייתי) לתחום את קו הגבול הדמיוני החוצץ ביניכן לבינו, כשבליבכן אתם מתפללות שלא יפתח בשיחה.

במקרה הטוב הוא בן תרבות שיהנהן כלפיכן בהרף עין של בזיק מנומס, שיפגוש בדרכו את הנהונכן שלכן ושניכם, אתן והוא, תצללו אל תוך התעלמות קפואה ומודעת זה מזו ולהיפך.

כל זה עשוי להתרחש בכל מקום על פני הגלובוס, להוציא רומא שמטבעה כאיטלקייה מכניסת אורחים היא ידידותית מעל ומעבר, כפי שחווינו כאשר תרנו אותה באוטובוס אדום קומותיים של תיירים ((Hop-on Hop-off וכמו שאני מדברת איתכם, התיישב ליד יאנה הר אדם בצורת טקסני מגושם וחייכני שמיהר לברך אותנו בהחלקה על שולי כובע הבוקרים שחבש, והציע שנקרא לו אוסקר. לא הציג את עצמו כאוסקר אלא הציע שנקרא לו כך.

"אתן יכולות לקרוא לי אוסקר", אמר, במבטא אמריקאי דרומי, ההר שנעל מגפי עור במידות של נפילים, וכשרצינו להחזיר מילים מנומסות, צלצל הסלולרי שלו ברינגטון של ג'וני קש (אני חושבת שזו הייתה טבעת-האש) ואוסקר אמר: "היי זה אוסקר. לא, זה לא דילן. זה אוסקר. דילן ואני החלפנו טלפונים. שלי אצלו ושלו אצלי. מה ? לא, לא התבלבלנו. לא, לא היינו שיכורים", התגלגל צחוקו של אוסקר על פני קומתו העליונה של האוטובוס: "היינו בהכרה מלאה, תאמיני לי ליידי. איך אמרת שקוראים לך ? לא אמרת ?! או-קיי, אז אני שואל. מרי ? היי מרי-לוּ. אני אוסקר. עכשיו גם אנחנו חברים. מה ? אני מתכוון שעכשיו את חברה גם שלי. לא רק של דילן. היכן את מתגוררת ? בפלורידה ?! אני מג'ורג'יה. רק תראי איזה עולם קטן. את מרשה לי לבוא לבקר אותך כשאחזור הביתה ? אני ברומא עכשיו. למה את מהססת ? מה יש פה להסס ? את יכולה לשאול עלי את דילן. איך לשאול ? נורא פשוט, אני אתן לך את מספר הסלולרי שלי. הוא אצלו ושלו אצלי. הוא יגיד לך שאני בחור טוב מטקסס. כן, אני יודע שאמרתי ג'ורג'יה. תמיד אני מתבלבל..."

"אוי היא ניתקה לי", אמר אוסקר ללא שמץ של צער או מבוכה.

"אתה יכול לקרוא לי יאנה", אמרה יאנה בצהלה כאילו פגשה את הנשמה התאומה שלה ולא איזה משוגע אמריקאי.    

"את הבנת את זה, נכון" ?! שמע כל האוטובוס את אוסקר מברר אצל יאנה. "עכשיו החיים שלי אצלו והחיים שלו אצלי, ואת יודעת משהו, זה לא פחות מרתק מהג'ונגלים של בוליביה, רק בלי יתושים ובלי ביצות. קחי מילה שלי. הרבה יותר שווה", אמר אוסקר.

"אני רוצה להבין אם זה טרנד או זה משהו שאתם המצאתם" ? חקרה יאנה שהייתה חייבת להבין.

"זה דילן המציא", הצטנע אוסקר. "אנחנו מכנים את זה: 'האוסקר של דילן'", אמר והביט ביאנה בחשש שאולי לא קלטה את ההברקה.

"האוסקר של דילן, הבנת" ?!

"אני אקרא לזה 'אדיו-יאסו'", אמרה יאנה. "שזה ביוונית 'להתראות-שלום'".

"בשביל מה לך לשנות לזה את השם" ? תמה הטקסני.

"כי אני מתכוונת להשתמש בזה טיפשון", סנטה בו יאנה ואנחנו צפינו בארנבונת מתחככת בדינוזאור.

ואני חשבתי שיש מצבים בהם אנשים הופכים לחברים תוך שברירי שניות באוטובוס אדום קומותיים של תיירים ברומא, לעומת מצבים בהם גם שבועיים ליד אותו שולחן באותו מלון לא יעשו את העבודה.

"זה רעיון גאוני", לחשתי לענת. "משוגע אבל גאוני".

"נכון", המהמה ענת. "אבל לא לבעלי לב חלש".

"רק תחשבי על זה", לחשתי. "לקחת את כל החיים שלך ולתת אותם למישהו אחר".

"ממש כך", החזירה ענת. "ובתמורה את מקבלת את כל החיים שלו".

"אפילו שאולי הם לא-מי-יודע-מה", המשכתי ללחוש.

"אולי אפילו מחורבנים", הציעה ענת.

"אבל זה מה שיפה פה", התפעלתי. "שאת לעולם לא יכולה לדעת".

"מה כבר יכול לקרות" ? אמרה ענת, רק בשביל להזכיר לי את הפעם האחרונה שאמרתי את המילים האלה.

המשכנו לדבר על אוסקר הטקסני כשחזרנו למלון, כשלפתע שמענו את הרינגטון של ג'וני קש ואת יאנה אומרת: "לא, זה לא דילן, זו יאנה. החלפנו טלפונים. שלי אצל אוסקר ושל דילן אצלי, אבל אני יכולה לתת לך את המספר החדש של דילן שהוא המספר הישן של אוסקר. מה ? לא, לא התבלבלנו. לא, לא היינו מסוממים".

"ניתק לי", אמרה יאנה וכמו אוסקר לא הפגינה צער או מבוכה.

"איך את קוראת להחלפה כפולה" ? שאלה ענת. "זה כבר לא 'אדיו-יאסו'".

"נכון" אמרה יאנה. "זה כבר 'אדיו-סאנטו'".

וחשבתי לעצמי שהנה הוכחה שהכול יחסי, מכיוון שהחלפה ראשונית של סתם אוסקר עם סתם דילן, נראתה לי לפתע כמשהו נורמאלי. כמעט. ופתאום הבנתי שגם אני רוצה, אבל רק אדיו-יאסו. בלי אדיו-סאנטו. שמרנית שכמוני.

מי ששאבה את מרב העונג מן הסידור החדש הייתה יאנה, שאזקה את עצמה אל הסלולרי של אוסקר באמצעות קרסיה ושרשרותיה הגותיים, וכך קרה שגם מחדר השירותים שמענו אותה מצחקקת ומסבירה לכל טום, דיק והארי שהיא לא דילן, גם לא אוסקר, אבל אפשר לקבל אצלה את מספרי הסלולריים שלהם.

עם קצת היגיון בריא יכולתי לנחש בעצמי שכך יתגלגלו הדברים עבור גותית שהייתה אספנית כפייתית של טבעות משומשות שהן, כך הסבירה, הרבה יותר שוות מסתם טבעות שאין בהן את הרוח של האנשים שענדו אותן בעבר.

מעת לעת ובאדיבות הטקסני, הגיעו שיחות גם מן הבית. אחת מהן הייתה מואסיליס שהזרים דמעות של חרטה אל תוך הסלולרי של אוסקר, שהתפרסם, זה האחרון, כמי שהפיץ ברשת תצלומים וסרטונים בהם נראה עכוזו החשוף של הראשון, מככב סמוך לאביזריה הגותיים של עוזרת הטבח יאנה, והכול על משטח הגרניט שבעמדת המלצרים אצל אפרודיטה.

"שאני אבין" אמרתי כחיקוי ליאנה: "את מספרת לי שאוסקר מחזיק בסרטוני סקס שאת מופיעה בהם" ?

"איזה סקס בראש שלך" ? נזפה בי יאנה. "עם כל הקרסים והשרשראות האלה נראה לך שיש שם סקס ? זה רק ואסיליס עם התחת בחוץ". 

"מביך", אמרה ענת שהציצה בסרטון. "ממש רואים אתכם עושים את זה".

"מי עושה מה" ? צחקה יאנה. "לא הספקתי כלום בגלל שהוא כזה ארנב, ואני עם כל החגורות והשרוכים ועד שהצלחתי להתיר משהו, וכבר צ'יק צ'אק בום".

"בעיקר בום", אמרה ענת. "והכול בעמדת המלצרים ורואים את הבולבול של ואסיליס על הלוגו של המסעדה ליד סלסלת הלחמניות ואוי מה זה..." ?

"ממש ככה", התגאתה יאנה. "מלינה אומרת שכל קורפו צופה בזה עכשיו".

"עם הלוגו של אפרודיטה" ?

"עם הלוגו של אפרודיטה", הבטיחה יאנה.

"על הבולבול של ואסיליס" ?!

"גם על הטוסיק. אבל אם כבר, אז מתחת, לא מעל".

"מה מתחת" ?

"הלוגו", אמרה יאנה והציצה בסרטון כדי להיות בטוחה.

"אפרודיטה לא תאהב את זה", אמרתי.

"רק רגע", אמרה ענת. "משהו לא מסתדר לי. איך לא מחקת את זה לפני שנתת לו את הסלולרי" ?

"הסכם זה הסכם", אמרה יאנה. "אני הושטתי לו את שלי והוא הושיט לי את שלו".

"ומה קרה לקוד הסודי של התמונות והסרטונים" ? רציתי לדעת.

"אני נתתי לו את שלי והוא נתן לי את שלו", הרגיעה אותנו יאנה. "וחוץ מזה, גם אני יכולה לפרסם תמונות שלו עם הבולבול בחוץ, מאוד לא מחמיא אם אתן שואלות אותי".

"זה לא הבולבול שלו", אמרתי. "זה הבולבול של דילן".

"אוי נכון", צהלה יאנה. "זה באמת זה לא התאים לי", ועד היום אין לי מושג למה בדיוק היא התכוונה.