בין הצלב לכוכב פרק מספר 57

בין הצלב לכוכב פרק מספר 57

היה כבר אחרי חצות ולא רצינו לבשל אל תוך הבוקר, גם לא להתפיח בצקים עד הזריחה, ובטח לא להתיש את ויטוריו שאצילות נפשו ונקיפות מצפוננו הביאו אותנו אל חנות משקאות שהמליצה על בַּרְבָּרֶסְקוֹ פְּרוֹדוּטוֹרִי דֶל בַּרְבָּרֶסְקוֹ מפיאמנטה, כעל יין שמטהר רגשי אשמה.

אשר על כן חזרנו אל המסעדה, הענקנו את הבַּרְבָּרֶסְקוֹ ברוב צניעות וחיבה, סייענו לצוות להכין את המטבח ליום המחרת (שזה סיפור בפני עצמו שאולי אדבר עליו בהזדמנות, לא יודעת, לא בטוחה, מפני שאפילו לדבר על זה מעייף אותי), ובחרנו כיריים קטנות אבל אכזריות להקפצת 'סלטימבוקה א – לה רומאנה' עם שיפוצים קלילים מקורפו, מה שאומר שיאנה שיטחה סקלופיני עגל שהן פרוסות דקיקות שהצרפתים קוראים להן אסקלופ, והניחה אותן על פרוסות של נקניק פרושוטו, שמלוח דיו עד כדי אי בזיקת מלח על המנה הזו.

אני הנחתי פרוסות נוספות של פרושוטו על כל סקלופיני, עוד לפני ענת שהניחה עליהן עלי מרווה, שניים על כל פרוסה וגלגלה לגליל לכל אורכו ו...זהו.

אה.. כן. בכל סקלופיני מגולגל נעצנו קיסם והקפצנו שלוש דקות מכל צד, במחבת כבדה בה המסנו חמאה מחוזקת בשמן זית, ואני מקווה שלא צריך לספר לכם ששלפנו את הקיסמים לפני שאכלנו.

יאנה אמרה שבפעם הבאה נקמח סקלופיני אחד לניסיון. ענת אמרה שבפעם הבאה נוסיף יין לבן לקראת הסוף. אני אמרתי שטעים לי גם ככה. בעצם, אפילו, עוד יותר.

ויטוריו אמר שאי אפשר בלי קינוח ודיבר על מתכון שהזכיר לנו סופגניות יווניות ששמן לוקומאדס שכבר סיפרתי לכם עליהן, אלא שכאן הן מכונות 'פּוֹלְפֶּטֶה דִי רִיקוֹטָה פְרִיטֶה', שהן כדורי גבינת ריקוטה מטוגנים שמצריכים ערבול וריסוק של (איך לא) ריקוטה, ביצים, פרמזן, גבעול פטרוזיליה (כן !) קורט מלח, קמח ו...הוספה איטית של פרורי לחם עד שמתקבלת תערובת הומוגנית שאותה מניחים לשעה במקרר, שותים לימונצ'לו, מקשיבים לסיפורי ילדותו של ויטוריו בצפון איטליה על גדות אגם גארדה, בצל הוריו הליברליים וסביו הפשיסטים, מכדררים לכדורי פינג-פונג, טובלים בפרורי לחם ומטגנים במחבת עמוקה בהמון שמן חמניות. ויטוריו אמר שבפעם הבאה הוא ימיר את הפרמזן בפקורינו. שיהיה.