בין הצלב לכוכב פרק מספר 6

בין הצלב לכוכב פרק מספר 6

מכל הבלגאן הזה למדנו שאורחי המסעדה, רובם תיירים, אוהבים מגע ודיבור עם טבחי המסעדה, שכולם יוונים אוטנטיים.

ראינו שהאוטנטיות עושה להם את זה, לתיירים. כי מי בכלל יכול לעמוד בפני 'סלפי' עם טבחית יוונייה עוטה מכנסי פפיטה משובצים בשחור-לבן, ירכית צחורה רכוסה בשני טורי כפתורים בוהקים, סינר רב מידות, מגבת שמוטלת בנון שלנטיות על כתפה, כובע טבחים רחב תיתורת לראשה, שעון תלוי לה על החזה או רכוס בסיכה, כפפות לבנות, כף עץ לטעימות ובכלל, היה חבל להחביא במטבח את כל היופי הזה.

אפרודיטה, שהדם הארי שזרם בעורקיה התמזג עם דמם של סוחרים יווניים שלא נוהגים להחמיץ הזדמנות עסקית כאשר זו מתייצבת מול חוטמם, מיהרה לקבוע כי לפחות שלושה מבין אנשי כל משמרת, ישוטטו בחדר האוכל לבושים בבגדי טבחים, בין אם זהו תפקידם ובין אם תפקידם הוא למלצר, ויבליחו 'סמול-טוק' עם האורחים.

כעבור זמן נמלכה בדעתה וקבעה כי גם 'המשוטטים הללו', נוסף על המלצרים הקבועים, ירשמו הזמנות, יגישו מנות ויפנו שולחנות. נראה כי 'סלפי' ו'סמול-טוק' לבדם, לא עמדו באמות המידה הראויות של עלות לעומת תועלת.

כך או כך יצא שגם אני התחלתי להתגנב אל חדר האוכל על-מנת לצפות באורחים, ולהניח להם לצפות בי אומרת: "האם המנה שאתם אוכלים ערבה לחיככם" ? או: "האם תרצו שארשום עבורכם את המתכון הסודי" ?

ועוד איך שרצו. אנשים אוהבים סודות. ואני רשמתי ורשמתי. לא היה לי אכפת. אפילו הכנתי מראש פתקיות מתכונים מעוטרות. גם לאפרודיטה לא היה אכפת לפזר 'מתכונים סודיים', כל עוד שם המסעדה ודרך ההגעה אליה התנוססו עליהם.

איש ממקבלי 'המתכונים הסודיים' לא עמד לפתוח מסעדה. וגם אם כן, לא בקורפו. וגם אם בקורפו, ספק גדול אם היה משתית אותה על אוכל יווני. וגם אם זה מה שהיה עושה, מותר לפקפק ביכולתו למצוא לעצמו, מהיום למחר, צוות טבחים ברמה שעמדה לרשותנו. ועדיין לא דיברנו על העליות הגבוהות של חומרי גלם איכותיים.

אני מוכנה להמר כי כל פתקית שכזו, שצפנה 'מתכון סודי' שכזה, גבוהים היו סיכוייה להגיע אל מכונת כביסה יחד עם חולצות וזוגות מכנסיים, או להיטמן במחברת מתכונים מוכתמת ולהישכח שם לנצח.