בין הצלב לכוכב פרק מספר 60
- 1 באפר׳ 2023
- זמן קריאה 3 דקות
בין הצלב לכוכב פרק מספר 60
רומא לא נבנתה ביום אחד, ומשנבנתה, תוכננה כך שתענה על צרכיה של יאנה. ויאמר לזכות מקימי העיר כי העדיפו לרכז את גחמותיה של זו ברובע אחד בודד, מאשר לפזרן על פני רומא כולה.
כך קרה שלא הרחק מן החנות בה רכשה את דוד הקטן, שכנה חנות, או, ליתר דיוק, בית עבוט. כזה שאנשים קשי יום או שירדו מנכסיהם או סתם מכורים למיניהם, מגיעים אליו על מנת להמיר אוצרות בכסף מזומן: מפטיפון עם אוזן של שופר יום הדין, עד לטבעת חרוטה בצלב קרס שהציתה את דמיונה של יאנה יחד עם טבעות נוספות מאותו הסוג.
על אצבעותיה כבר התנוססה שורה של טבעות שכבר סיפרתי לכם כי נהגה לענדן גם על אגודליה וגם על אצבעותיה המורות, והייתה אספנית כפייתית של טבעות משומשות, שאנשים ענדו ומכרו אותן, או נתנו למישהו, או משכנו או השד יודע כיצד הגיעו אל יאנה שאמרה שהן מביאות עימן את הרוחות של האנשים האלה וזה מה שמעניין אותה.
"זה מה שמעניין אותי", אמרה יאנה. "הרבה יותר שווה מסתם טבעות שאין בהן כלום", ובמילים האלה היא התכוונה שהן, הטבעות, טרם חוו מעשי זוועה ראויים לשמם.
מכל זה אתם כבר מבינים שבית העבוט של רומא היה בבחינת דיסנילנד עבור יאנה שגררה אותנו אל תוכו, והחזירה מבט חלול אל מבטו החלול אף הוא של בעל המקום.
שהרי כך מתנהלים העניינים במקומות הללו: במבטים חלולים שתחילתם במבטיו הלא אכפתיים לכאורה של הממשכן, שמנסה להיראות כמי שחלף שם באקראי ורק כבדרך אגב הוא מסכים להטות אוזן להערכה כספית בנוגע לשוויה של טבעת יהלום שסבתו הורישה לו.
אותם מבטים לא אכפתיים יהפכו עד מהרה לקצת יותר נלהבים, ברגע בו יפגשו את מבטיו המשועממים של בעל בית העבוט, שישתדל להיראות כמי שאו-טו-טו סוגר ורץ לאכול צהריים (או בוקר או ערב או סתם מתחשק לו לרוץ לאנשהו) והוא נורא ממהר, אבל מוכן, בשניות המעטות שנותרו עד לריצתו, להעיף עין על הזבל המתכתי הלפות בידי הפרחח שצץ מן הרחוב. כך ינהג גם אם יציגו בפניו את יהלומי הכתר של מלכת אנגליה.
לאחר מכן תתבצע עסקת חליפין בה יעבור סכום כסף מידי המשועמם של בית העבוט, לידי הממשכן שחווה מטמורפוזה, שימסור בתמורה את טבעת סבתו, ויישא עימו, בצאתו מבית העבוט, שטר מכר בו רשום כי הכסף שניתן לו תמורת הטבעת הוא בבחינת הלוואה נושאת ריבית, שאם לא תיפרע עד לתאריך נקוב, יהיה רשאי המשועמם למכור את הטבעת לכל המרבה במחיר.
בדרך כלל וכמעט תמיד נשארים הפריטים בידי המשועמם, שאכן מוכרם לכל המרבה במחיר, או שכך קרה עד שפגש את יאנה שמיינה טבעות נושאות גולגולות של אנשי SS שמתוכן בחרה שתיים, ואילו את השאר הסירה מפניה כאילו לכלכו את אצבעותיה.
"אלו זבל שלא שוות יריקה", הסבירה למשועמם שהמיר את מבטו החלול בהבעה נעלבת וטען בלהט: "אבל סֶנְיוֹרִינָה, הרשי לי לערוב לך שהן עשויות מזהב אמיתי ומכסף טהור".
"ייתכן", אמרה יאנה. "אבל הן לא סבלו ואפילו לא עברו ליד סבל, אלא הן סתם טבעות מזויפות של אנשי עסקים שרוצים לעשות כסף. לא הייתי נותנת תמורתן אפילו סנט".
"ומה עם אלו" ? שאל המשועמם (שלא היה משועמם יותר) והצביע על השתיים שיאנה הפרידה מן הקבוצה.
"או אלו ראו סבל", הבטיחה לו יאנה. " אוֹ-הוֹ כמה סבל שהן ראו. זוועות על גבי זוועות. חרדת אלוהים. הן היו על אצבעות של נאצים אמיתיים, אני מוכנה לערוב לך".
המשועמם לשעבר התבונן באסופת הטבעות המזויפות לכאורה שהיו מונחות לפניו, ולאחר מכן העביר את מבטו אל השתיים שיאנה בחרה, ואז נשא עיניים מפוחדות אל עיניה של יאנה ובמבט מבוהל מכר לה אותן במחיר מציאה.
"עכשיו", אמרה יאנה כשיצאנו משם והוסיפה אותן אל האוסף הנייד שלה: "הן תמשוכנה אלינו את האנרגיות של הזוועות ההן".
אבל אפילו יאנה לא שיערה עד כמה מהר תתגשם נבואתה.
תגובות