בין הצלב לכוכב פרק מספר 62
- 27 במרץ 2023
- זמן קריאה 6 דקות
בין הצלב לכוכב פרק מספר 62
והוא בא. האל אפולו ירד אלי מן האולימפוס. גבוה, מתולתל ושזוף.
עכשיו אני רוצה להחזיר אתכם אל תחילת הספר בה כתבתי שאני משתדלת לא לדון בני אדם על-פי המראה שלהם.
זה נכון. אבל אני מבקשת להזכיר שגם כתבתי ש- 'זה שאני משתדלת, לא אומר שאני מצליחה'. אז גם הפעם לא הצלחתי.
עושה רושם שיש לי קיבעון לאלות ולאלים יווניים. ויש גם את העניין ההוא שהשתדלתי לשמור את העיניים שלי על הפנים שלו, וגם כאן לא גרפתי תשואות. תתלו אותי. כזו אני. או-קיי ?!
התברר כי סימונידס אגריפס ה – 23 שישב בחדרנו שבמלון לבן, הוא נכד נכדו של נין נינו (כך 70 דורות לאחור), של אדם בשם טיטוס פלאוויוס יוספוס (להלן יוספוס), שסבא רבא שלו (של יוספוס) הרג קצין יווני בשם 'אפלס' בגלל (אתם יושבים ?) מתכון לצלי בשר, שמכאן ואילך החל לעבור (המתכון) במשפחת פלאוויוס לדורותיה, על שינויי שמותיה, אך שום דור מ - 70 הדורות הללו, לא העלה בדעתו להעמידו על כיריים כלשהן וממילא לא טעם ממנו. אפילו 'מִזֹון פְלַאס' לא עשו לו. עד כדי כך תיעבו אותו.
"כאשר שמעתי שאתן שלוש טבחיות מישראל ומיוון", התרגש אגריפס ה- 23. "הבנתי שמשמיים מדברים איתי והייתי חייב לפגוש אתכן".
"האם הרגע אמרת שמשמים דיברו איתך" ? ביקשה ענת לבחון את בריאות אוזניה.
"ממש כך", הבטיח לה אגריפס ה- 23. "אלא שרק אני יכולתי לשמוע".
"והם שלחו אותך אלינו כדי שנבשל עבורך את המתכון ההוא" ? שאלתי.
"אלוהים שישמור", נבהל אגריפס ה- 23. "עוד יחשבו שהשתגעתי".
"מי כבר עלול לחשוב מחשבות שכאלה" ? שאלתי והוספתי: "אתה דובר יוונית" ?
"לא", אמר אגריפס ה- 23. "רק אנגלית ואיטלקית".
"נפלא", אמרתי והתבכיינתי ביוונית: "אם כבר כתוב אצלי בקארמה שאת ה – 'אחד' שלי אמצא ברומא, אז מתוך שלושת מיליון תושביה הוא חייב להיות הפסיכי של הפיאצה".
"פסיכי זה בכל השפות", אמר אגריפס ה- 23 שלא נעלב ומיד הוסיף: "ועדיין לא שמעתן כלום מכיוון שזה הרבה יותר מסובך".
"מזל שעד עכשיו זה היה די פשוט", אמרה ענת.
"נכון", אמר אגריפס ה- 23. "משום שיש גם את העניין של הכישוף".
"כישוף" ? הביטה בו יאנה בתקווה.
"בהחלט" ! הודיע אגריפס ה- 23 בנחרצות. "מה שמביא אותי אל הקללה. אוי הקללה".
"תשתה קפה", צהלה יאנה וזינקה אל הקומקום: "איזה מהם אתה מעדיף ? יודע מה ? אכין לך קפה קורטו (אספרסו כוהלי)".
"הכיני לכולם", אמרה ענת. "יש לי כזו הרגשה שנזדקק לו".
כך קרה שלגמנו הרבה קפה קורטו והקשבנו לאל אפולו שהתחפש למדריך תיירים בשם סימונידס אגריפס ה – 23.
"סבא רבא שלי..." סיפר אגריפס ה- 23.
"איזה מהם" ? רצתה יאנה להבין. "ההוא שהרג בשביל מתכון לצלי בשר, או יוספוס שהיה הנין של הנין של ההוא שהרג" ?
"זה היה ההוא שהרג בגלל מתכון לצלי בשר", אמר אגריפס ה- 23. "וזה גם מה שגרם לו להסתבך עם הצבא היווני שבא לשם ונלחם בו ובבנים שלו".
"בבנים שלו ? בגלל מתכון לצלי בשר" ? תהתה ענת.
"ועוד איך", אמר אגריפס ה- 23. "סבא רבא ובניו נלחמו כמו אריות, אבל היוונים היו רבים יותר, והיו להם פילי מלחמה שנראו כמו ממותות והם אלה שניצחו".
"יאסו - אדיו", אמרה ענת.
"לא כל כך מהר", עיכב אותה אגריפס ה- 23. "מפני שהתברר שהנכדים או הנינים של הסבא רבא ההוא, זה שהרג את הקצין היווני בגלל המתכון, התחננו בפני רומא שתשלח חיילים שיבואו להציל אותם מהחיילים היווניים".
"והם באו" ?
"ועד איך באו" התלהב אגריפס ה- 23. "הרומאים באו ושחטו את החיילים היוונים".
"נפלא", אמרתי. "יוצא מזה שהנכדים או הנינים של הסבא רבא שלך יכלו עכשיו לנשום לרווחה".
"אז זהו שלא", אמר אגריפס ה- 23 בעצב: "מפני שהתברר שהחיילים הרומאיים היו מנוולים לא פחות מהחיילים היוונים, אפילו יותר, והציגו דרישות שהנכדים והנינים - שסבא רבא יוספוס היה עכשיו אחד מהם - לא יכלו לעמוד בהן".
"כמו מה", ביקשתי להבין.
"כמו משהו שנגע לאופן בו הסבא רבא יוספוס דיבר עם אלוהים", אמר אגריפס ה- 23 וראיתי שלא נוח לו עם זה. "הרומאים התערבו לסבא יוספוס ביחסים שלו איתו".
"עם מי" ? שאלה יאנה.
"עם אלוהים", אמר אגריפס ה- 23. "הרומאים שנאו את האלוהים של סבא רבא יוספוס, וטענו שכבר יש להם אלוהים משלהם ולא צריך אחד נוסף".
"והיה להם אלוהים משלהם" ? שאלתי. "אני מתכוונת, לרומאים".
"הם התכוונו לקיסר", אמר אגריפס ה- 23. "ועל זה התחיל בלגאן גדול".
"תן לי להבין", ביקשה יאנה ולגמה ישירות מן האלכוהול של ה – 'אספרסו קורטו'. "למה אתה מתכוון ב – 'התחיל בלגאן גדול".
"הם הרגו אלה את אלה", אמר אגריפס ה- 23. "אלא שהסיפור הסתבך עוד יותר".
"הסתבך עוד יותר מלהרוג אלה את אלה" ? תמהה ענת.
"בהחלט" התעקש אגריפס ה- 23. "מה שקרה הוא שסבא רבא יוספוס וארבעים מהחיילים שלו, ברחו מהרומאים והתחבאו במערה במקום ששמו יודפת".
"או.קיי", אמרנו שלושתנו.
"ובמערה הם הבינו שהרומאים מקיפים אותם ושאו-טו-טו הם נופלים בשבי והופכים לעבדים או לגלדיאטורים".
"או.קיי", דחקנו בו.
"ואז סבא רבא יוספוס הציע תוכנית התאבדות המונית, לפיה כל הארבעים ואחד יסתדרו במעגל, וכל לוחם יהרוג את זה שלצדו, עד שיישאר הלוחם האחרון שייפול על חרבו".
"ומה קרה" ? רצינו לדעת.
"סבא רבא יוספוס היה הלוחם שנשאר אחרון והסגיר את עצמו לרומאים. למען האמת הוא טען שנשאר איתו לוחם נוסף ששכנע אותו באווילותה של ההתאבדות. אני מתכוון, לאחר שהאחרים כבר התאבדו".
"סבא רבא יוספוס היה מניאק גדול", אמרה יאנה.
"אני אתעלם מזה", אמר אגריפס ה- 23. "אבל אספר לכן שהוא נלקח בשבי על ידי הרומאים והובא אל רומא כדי להיות מוצא להורג בצליבה כפי שהם צלבו את ישו".
"וצלבו אותו" ? שאלה ענת.
"לא", אמר אגריפס ה- 23. "הם לא צלבו אותו ואפילו לא לקחו אותו כדי לבנות את הקולוסיאום, כמו העבדים האחרים שהובאו לרומא. גם לא נגעו בכסף שלו".
"מדוע לא" ? הקשתה ענת.
"משום שהוא ניבא לקצין ששבה אותו כי הוא, הקצין, עתיד להיות קיסר רומא".
"וזה קרה" ? שאלתי.
"קרה ועוד איך", אמר אגריפס ה- 23. "הקצין הזה הפך להיות הקיסר אספסיאנוס".
"ומה קרה לסבא רבא יוספוס" ?
"סבא רבא יוספוס היה בעל תשע נשמות, והפך להיות יועץ הסתרים ואיש אמונו של אותו אספסיאנוס ושל שני הקיסרים שבאו אחריו".
"אתה תסלח לי", אמרה ענת. "אבל אין לי הרבה כבוד כלפי סבא רבא שלך שהיה בוגד".
"הוא גם הלך עם הרומאים אל ירושלים וניסה לשכנע את היהודים להיכנע עוד לפני ששורפים להם את בית המקדש", הוסיף אגריפס ה- 23 לשפוך שמן על מדורת החטאים על פשעי אבי אבות אבותיו.
"אמרת שהייתה שם קללה", הזכירה לו יאנה שספלון הקפה שלה הכיל עכשיו יותר אלכוהול מאשר אספרסו.
"נכון מאוד", אמר אגריפס ה- 23. "וזה מביא אותי לשאול אם אתן עוסקות בכישוף ? אני מתכוון, האם אתן יכולות להסיר קללה" ?
"בישראל יש רחובות על שמו של הסבא רבא (Great-Grandfather) שלך", אמרה ענת שמשלשתנו הייתה היחידה שניחשה מי הוא אותו סבא רבא יוספוס.
"על שמו של סבא רבא שלי יש גם דילמה מתמטית", אמר אגריפס ה- 23. "אבל יפה מצדך שאת מאפשרת לי לשנות נושא ולצאת מזה בלי להביך את עצמי, אני מתכוון – יותר מכפי שכבר הובכתי".
"דילמה מתמטית" ? רציתי להבין. "על שמו של סבא רבא יוספוס" ?
"לא היה עולה בדעתי לשקר", הבטיח לי אגריפס ה – 23. "אבל לפני שאני מספר לך עליה, אני שואל אם אתן יכולות לבטל קללה" ?
"תפנה אליה", אמרתי והחוותי תנועה בידי אל עבר יאנה. "תוכלו להופיע כצמד".
אלא שיאנה רק צחקקה והצליבה את כפות ידיה על ליבה בתנועת 'אברא כדברא', כמו זו של אנג'ליקה יוּסְטוֹן בהופעתה כמורטישה אדמס.
"זה לגמרי לא מצחיק", אמר אגריפס ה- 23. "מכיוון שאם לא תעזרו לי להסיר את הקללה, אהיה בצרות גדולות".
"יש אצלנו גם מבני ציבור על שמו", אמרה ענת. "רק שעל זה אני לא חותמת לך".
התברר כי את הקללה על משפחתו של הבוגד יוספוס, הטילה שפחה יהודייה שהרומאים הביאו כשבויית מלחמה מירושלים, שנעזרה בשתי שפחות שהרומאים הביאו מיוון, שזה גם מה שגרם לי להבין איך קרה שאגריפס ה – 23 ראה בשלושתנו אות משמיים.
במשפחתי מכנים אותן 'האחיות המקללות' אמר אגריפס ה - 23. "השפחה היהודייה הייתה זו שבישלה את הקללה. אחת מן השפחות היווניות קבעה את משכה של הקללה, ואילו השפחה השלישית החליטה על האופן בו הקללה תצא אל הפועל".
"ומה הייתה הקללה", שאלה יאנה.
"הקללה הטילה כישוף על כל הגברים שייוולדו במשפחתי ואיחלה להם למות ביום בו ימלאו שנותיהם כשנות חיי יוספוס כפי שהיו בהגיעו אל רומא מירושלים".
"אבל אתה לא באמת מאמין שקללות מתקיימות", שמעתי את עצמי אומרת.
"סֶנְיוֹרִינָה אנטוניה", אמר אגריפס ה- 23. "כבר אלפיים שנה שאנחנו לא מאמינים שקללות מתקיימות, אבל כבר אלפיים שנה שאיש מן הגברים במשפחתי לא חצה את הסף הזה".
"מה היה גילו של ה – 'מה שמו' ההוא שלך כשהגיע אל רומא" ? שאלתי.
"עשרים ותשע", אמר אגריפס ה- 23. "יוספוס היה בן עשרים ותשע כאשר הגיע אל רומא מירושלים".
"ובן כמה אתה" ? שאלה ענת.
"עשרים ושש", אמר אגריפס ה- 23 ואני דמיינתי את עצמי בבגדי אלמנה.
תגובות