בין הצלב לכוכב פרק מספר 70

בין הצלב לכוכב פרק מספר 70

חדרנית חדורת מוטיבציה הקישה בדלת חדרנו והמשיכה להקיש גם כשצעקתי לה לחזור מאוחר יותר. אשר על כן הזדחלתי מתוך השמיכות והלכתי לפתוח, ורק כשמצאתי שם לא חדרנית, אלא שני קרביניירי חמושים בתתי מקלעים, נזכרתי שאני ישנה עירומה.

יש באיטליה שוטרים יותר מכל מקום אחר בעולם. לא שמספר השוטרים באיטליה הוא בין הגבוהים בעולם, אלא הכי גבוה. יותר מכפול מאשר באנגליה על מספר זהה של תושבים.

שניים מהם היו אצלי עכשיו.

"בונז'ורנו", אמר אחד מהם בנימוס. "כדאי שהסֶנְיוֹרִינָה תלבש משהו".

"בונז'ורנו", אמר חברו וקד קידה. "כדאי שגם שתי הסניורינות האחרות ילבשו משהו".

"בונז'ורנו", חזר ואמר הראשון. "כדאי ששלוש הסניורינות יתלבשו ויבואו איתנו".

"בונז'ורנו", אמרתי. "כדאי שתיכנסו פנימה מפני ששלוש הסניורינות נוהגות לעשות פיפי ולצחצח שיניים בבוקר".

וכך קרה שמצאנו את עצמנו בתוך ג'יפ של קרביניירים, שצפר ודהר אל המפקדה של היחידה למבצעים מיוחדים, שמתמודדת (כך הוסבר לנו) עם המאפיה, עם ארגוני טרור ועם מעשי פשיעה מורכבים.

"איזה בלגאן בשביל שתי נאציות מחורבנות", אמרה יאנה ביוונית. "ואני, טיפשה שכמוני, עוד נתתי לו את מספר הטלפון שלי".

"טוב עשית", אמרתי. "חייבים לשמור על קשר איתם".

"בטח ככה איתרו אותנו", אמרה ענת שתקופת שהותה בקורפו היטיבה עם היוונית שבפיה.

"שילכו לעזאזל", אמרתי ליאנה. "חבל שלא שברת להן את השיניים".

"נאצים צבועים דו-פרצופיים", אמרה יאנה. "פורצים בתשואות ורצים להתלונן במשטרה".

"נכון", אמרה ענת. "אבל אל תשכחו שאנחנו זקוקות להם".

"אל תדאגי", אמרה יאנה. "לפי המבטים שפרדריק נעץ בי, הוא יופיע בקרוב".

ובעודה מדברת הגענו אל המפקדה, הג'יפ עצר, דלתו נפתחה ופרדריק (כולם קוראים לי פריץ) הופיע במלוא קומתו הארית, טרוט עיניים ולא מגולח, אזוק בידיו וברגליו, מובל בידי קרביניירי בראש חבורת 'אחוות המתים המהלכים' שהיו אזוקים כולם, כולל אולריקה ויוהנה שטביעות טבעותיה של יאנה ניכרו היטב בפרצופיהן שהחלו להכחיל.

"רק בשביל שאני אבין", אמרה יאנה לקרביניירים שהסיעו אותנו. "האם אתם מתכוונים לעצור אותי בגלל שהרבצתי לשתי הכלבות הנאציות האלו" ?

"אהה...", פלט אחד מהם בנימה של כבוד. "אז זו היית את שצבעת להן את הפרצוף בסגול".

"יפה לך", אמר חברו.

"וזה כלל לא אכפת לכם" ? ניסתה יאנה בכוח לענוד אזיקים ולספוג כתב אישום.

"למה, לעזאזל, שיהיה אכפת לנו אם בא לך לדפוק מכות לנאציות מזוינות" ? תמה הקרביניירי.

"אז מה לעזאזל אנחנו מחפשות כאן" ? רצתה ענת לדעת.

"ומה לכל הרוחות הם עושים כאן" ? רציתי לדעת והצבעתי על אחורי אחרוני בני ובנות 'אחוות המתים המהלכים' שנעלמו אל תוך אפלולית שערי המפקדה.

"ילדיי הזבל הללו נמצאים כאן בגלל חתרנות ומשום שהתפרעו בגטו היהודי", אמר הקרביניירי שעקף בקלילות את שאלתה של ענת, שלא נותרה פתוחה זמן רב, מכיוון שהובלנו אחר כבוד אל חדר גדול ומרווח בו ישב קרביניירי גבוה ומעוטר בשפם בנוסח דאלי, שדילג על גינוני הנימוס, וכפי שהתברר גם לא היה חסיד גדול של פרולוגים.

"אנחנו קצת מבולבלים", הודיע הקרביניירי המשופם. "מצאנו אופנוען שבור מפרקת בשם זיגפריד, שבכיסו היה פתק עם מספר סלולארי ועליו רשום אנטוניה, ובדקנו ומצאנו שאת היא הבעלים שלו (הוא פנה אלי), אבל כשחייגנו אליו ענתה לנו מישהי ביוון ששמה אפרודיטה".

"אני יכולה להסביר - ", ניסיתי להסביר אלא שנקטעתי.

"- אבל עד כאן אלה סתם הבלים", קבע המשופם. "אלא שמכאן והלאה זה מפסיק להיות מצחיק", אמר וחייג ושמענו את הרינגטון של ג'וני קש מתוך הסלולארי של יאנה ששלפה והניחה אותו על השולחן.

"אתן מזהות את האיש הזה" ? שאל המשופם והחליק כלפינו תצלום גדול של אוסקר כשהוא מחייך חיוך של אלף דולר וחבוש בכובע בוקרים.

"כן בטח", צהלה יאנה. "זה אוסקר".

"אז זהו, שלא". אמר הקרביניירי. "זה רב נוכל (הוא אמר מאסטר) ופושע בינלאומי ששמו זאכריה יוהנסון, שידוע גם כאוסקר וגם כצ'ארלי וגם כהנרי וגם כסטיב ובטח יש עוד".

"ככה כתוב בגורל שלי", קוננה יאנה. "הנה נמחק לי מחזר נוסף שמתברר שהוא...". וכאן היא פנתה אל התקרה ושאלה כיצד קוראים באנגלית לחיה שזוחלת על עצים ומחליפה צבעים.

אמרה ענת שהקישה על גוגל "Chameleon"

"אני שמח שאתן משועשעות", אמר המשופם ודיבר אל יאנה: "מפני שהמחזר הזה תכנן לחטוף אותך ולדרוש כופר. וקיים סיכוי גדול שהיית גומרת כמו אלדו מורו (Aldo Moro) מנוקבת בכדורים בתוך תא מטען של מכונית". (אלדו מורו שהיה ראש ממשלת איטליה, נחטף ונרצח בידי הבריגדות האדומות וגופתו התגלתה בתוך תא מטען של מכונית בלב רומא).

עכשיו כבר לא צחקנו אלא בהינו בשפם המסולסל, ולקח ליאנה שלוש שניות כדי לקלוט שגם אלפידה עלולה להיות מעורבת, ולקח למשופם ארבע שניות כדי לקלוט שיאנה עומדת להתעלף ולכן פלט במהירות: "השגרירות שלנו ביוון נמצאת בקשר הדוק עם אימא שלך".

אז מה שאני רוצה להגיד לכם הוא שאם ייצא לכם למצוא מטמון, ותחליטו להפקיד אותו בכספת כלשהי, של בנק כלשהו, כדאי שתביאו בחשבון שמתישהו, איכשהו, מישהו יראה ויפטפט. שלא תגידו שלא אמרתי.

לאחר מכן הלכנו לזהות את אוסקר (או השד יודע מה שמו) שעמד מאחורי זכוכית משוריינת, יחד עם חמישה או שישה שמנים וגבוהים כמוהו, ונראה זחוח כרגיל אף כי ללא מגפי העור וללא כובע הבוקרים.

"את בטח מבינה שהיית תחת מעקב צמוד של האיש הזה", אמר המשופם ליאנה. "הסלולארי שקיבלת ממנו הוא מכשיר ריגול ששומע הכול, מצלם הכול ויודע הכול".

ומשנוכח שיאנה מנסה לאמוד את גודל הנזק אמר: "יש לנו תצלומים מרהיבים של הסניורינה בחדר האמבטיה".

"אתה מוזמן לפרסם אותם בביטאון הקרביניירים", אמרה יאנה שהתחילה לחזור אל עצמה. "העיקר שאימא שלי לא תיפגע".

"הסיפור הסתיים ברגע בו חשפנו אותו", הבטיח לה המשופם שנראה מאוכזב לנוכח אדישותה כלפי תצלומי עירום. "האנשים האלה מאבדים עניין בעסקים שאי אפשר לחלוב מהם כסף".

"ואני מבקשת ממך", אמרה יאנה לקרביניירי המאוכזב: "לאכוף את החוק שאוסר על גברים קרחים לחבוש כובעי בוקרים".

"אין חוק כזה", צחק המשופם שגם פדחתו שלו לא התהדרה בשפעת תלתלים.

"אז תמציא", אמרה יאנה וצחקה גם היא. "ותשלח אלי את תמונות העירום שלי. אני מתכוונת למוצלחות, את הגרועות אתה יכול להשאיר אצלך".

"לסניורינה יאנה", אמר המשופם באבירות: "אין תמונות גרועות. כולן מולטו מולטו בנה". ובזה הוכיח כי האיטלקים הם עם של ג'נטלמנים, גם הקרביניירים שבהם.

אחר כך הוזמנו ללגום קפה ולהמתין למעבדה שציידה את יאנה בסלולארי שאינו חודר תחתונים וחזיות, אך המשיך לשאת את מספרו של אוסקר שהיה מספרו של דילן.

לבסוף נפרדנו בידידות מהמשופם (שהציל את חייה של יאנה, ואולי את חיי כולנו) שצייד אותנו בכרטיסי ביקור אישיים שנשאו את הלוגו הבא: 'בצאתכם לצוד את העכביש - עשו זאת בשעה שהוא צד את הנמלה'.

"אם חושבים על זה", אמרה ענת בדרכנו החוצה: "איך זה שלא עלה בדעתו לנבור גם בסלולארי שלך ? הוא הרי יודע שהחלפת אותו עם אפרודיטה".

"ועוד איך שעלה בדעתו", אמרתי. "רק שעכשיו זו אני הנמלה".

"אז אם הסלולארי שלך יודע גם להאזין", אמרה הבחורה שחיפשה רעשים על הים. "זה אומר שאפרודיטה עלתה על הבלוף שבילפנו בגטו היהודי".

"יותר מזה", אמרתי. "זה אומר שהיא מקשיבה לנו גם ברגע זה".

"וזה לא יהיה מופרך להניח שהיא גם מצלמת פה ושם", אמרה ענת וצחקה. "בעיקר שם".

"גם זה נכון", אמרתי.

"אז למה, לעזאזל, לא נתת להם לפשפש בו" ? רצתה יאנה להבין.

"מפני", אמרתי. "שיש דברים שאני רוצה שהיא תשמע וגם תראה".