בין הצלב לכוכב פרק מספר 83

בין הצלב לכוכב פרק מספר 83

נדמה לי שהיה זה הנסיך צ'ארלס שאמר: "אם זה הולך על האדמה ואין לו רגליים, ואם זה שט במים ואין לו סנפירים, ואם זה עף בשמיים ואין לו כנפיים - הסינים יאכלו את זה".

מהר מאוד התברר כי גם הברלינאים מחבבים את מי ששטים במים ללא סנפירים, שהרי מצאנו אצלם שפע של דיונונים ומתכוני דיונונים במילוי של אורז, ועל הגריל, ואפויים בתנור, וקלועים לצמות, ומטוגנים, ועם מטבל, וסלט דיונונים, ועם פסטה, ועם תפוחי אדמה, ונזיד דיונונים, ובנוסח קפריסאי ועוד עשרות ואפילו מאות מתכונים שהרחיבו את ליבה של ענת שירדה לשוק וחזרה עם שקית גדושה שהקפיאה במקרר ועוד נשוב אל שתיהן.

מבט קצת יותר מעמיק אל תוך שווקי האוכל של ברלין העלה כי גם חסרי הרגליים ההולכים על האדמה, וגם נטולי הכנפיים המעופפים בשמיים– אינם זרים לרוחם של תושבי הבירה הגרמנית, שגילו את נפלאות המטבח המלוכסן (ומספיק כבר לגלגל עיניים עם כל ה - פוליטיקלי קורקט) שנוסף על החנויות הסיניות, השתבח גם במיני רמשים ושרצים מיפן, וייטנאם, תאילנד, קמבודיה והפיליפינים. 

את התחליף הברלינאי לסנדוויצ'ים של רומא שאפילו הזכרתם כבר גורמת לי לרייר, מצאנו בנקניקיות עגל שמכוּנוֹת: 'קאריוורסט גרמני' ( (German Currywurstשמגישים לכם אותן פרוסות ומתובלות בקטשופ ואבקת קארי, לצד צ'יפס פריך שטוגן פעמיים. את הכי טובות אכלנו במקום ששמו: Curry 61 שנמצא ב -  Oranienburger Str. 6.

אל ברלין הגענו במטוסו הפרטי של אותו איל הון שהיה פטרונם של אנשי 'אחוות המתים המהלכים', שאני מספרת לו כאן ששמו המלא שמור במעטפה בכספתו של עורך דין עגום מבט בקורפו, שהצטווה לפתוח אותה (את המעטפה) ברגע בו ייוודע לו כי רוצצתי את גולגלתי בקפיצה מקומתו ה – 20 של מלון כלשהו, או שברתי את מפרקתי בתאונת פגע וברח.

ברלין עשויה לשאת חן בעיני כל מי שמחבבים גוונים אפורים, קווים ישרים, זוויות בנות 90 מעלות וזונות. לאחרים מומלץ לחזור לרומא אלא אם כן יש להם משימה לבצע.

התגוררנו בשכונה ששמה שֶׁנֶבֶּרג שחבורת 'אחוות המתים המהלכים' ראתה בה מעין מקום מקלט ומפלט מאימתה של המשטרה הגרמנית שפוקחת עין על כל מי שנשמטת לו תנועה של גפה עליונה שמזכירה מועל יד נאצי, גם אם הוא נכה וגם אם באקראי.

בעבר התגוררו בה דמויות כגון אלברט איינשטיין, רודולף שטיינר, ובילי ויילדר – אך לא הם היוו את הסיבה לשמה התגוררנו שם, כפי שפרדריק היטיב להסביר.

"אם תביטו ימינה תראו לסביות", אמר פרדריק כאשר פרקנו את המזוודות עוד טרם כניסתנו אל בית דירות בעל חזות סדוקה ואפרורית: "ואם תביטו שמאלה תראו הומואים. ישר לפנים תמצאו טרנסג'נדרים, ומאחור מתגוררים ביסקסואלים".

"עכשיו צריך גם כמה יהודים ואתה מסודר", אמרה יאנה.

"את מוזמנת להתבדח", אמר פרדריק. "אבל דווקא כאן יש לנו שקט משוטרים".

הוא צדק מכיוון שאיש לא היה מעלה בדעתו (על כל פנים לא במבט מן החוץ) כי בניין הדירות שאירח אותנו היה, בעצם, קוטג' בעל חמישה מפלסים שתקשרו ביניהם במדרגות פנימיות ושתי מעליות.

פרדריק התגורר במפלס העליון שהרי הוא היה הפיהרר. שלושת המפלסים שתחתיו אכלסו את שאר החבורה. המפלס הקרקעי שימש את אנשי 'חבורת המתים' כמקום מפגש ועוצב בסגנון לוֹבֶּי של מלון נאצי. המבנה כולו זכה בפיהם לשם (איך לא) 'בית המתים'.

אותנו הם שיכנו תחת חדריו של הבוס, במעין דירת סטודיו משופרת שהכילה חלל ששימש כסלון, מטבח וחדר שינה שהוצמדו לו חדרי שירותים ואמבט.

יש משהו שעושה לי טוב בחדרים של בתי מלון ובחדרי סטודיו. יאנה אומרת שזה ההפך מקלסטרופוביה, אבל כשחיפשתי בגוגל את "ההפך מקלסטרופוביה", מצאתי אגורפוביה שזה פחד ממקומות פתוחים, רק שזה לא נכון. אני מתכוונת שאין לי שום פחד ממקומות פתוחים, אלא רק אהבה למקומות בעלי מספר מינימאלי של קירות.   

ואת כל זה אני מספרת לכם עוד לפני שפרקנו את המזוודות, מכיוון שענת הודיעה שהיא גוועת ברעב והציעה שנרד לרחוב כדי לחטוף משהו לפה, וכשירדנו ויצאנו מהבניין היא אמרה שמצלמים אותנו.

"מצלמים אותנו", אמרה הבחורה ששנתיים מחייה חיפשה רעשים על הים. "ואל תשאלו אותי איך אני יודעת משום שאני לא יכולה לספר לכן".

"איך את יודעת" ? שאלה יאנה.

"תצטרכי לסמוך עלי", אמרה ענת. "אני פשוט יודעת".

"אם הם מצלמים זה אומר שהם גם מקליטים", אמרתי.

"כמובן", אמרה ענת. "זה לא מסוג הסרטים שאת הקולות מוסיפים בנפרד".

"רגע", אמרתי. "האם הם גם בשירותים ובחדר האמבט" ?

"לא", אמרה ענת. "שם נקי".

"נקי" ? תמהתי.

"אני מתכוונת שאין שם מצלמה".

"ובסטודיו יש" ?

"יש", אמרה ענת. "אלא שכרגע יש לי רק אזימוט אבל לא מיקום".

"ובהמשך תדעי" ? שאלתי.

"בהמשך אדע", הבטיחה ענת.

"מהו האזימוט", שאלתי.

"אני לא הולכת להגיד לך", אמרה ענת. "אם אומר לך את תביטי לשם והם ידעו שאנחנו יודעות".

"אני חייבת להבין", התעקשה יאנה. "האם את יודעת את זה כפי שאני ידעתי להיכן הרוחות כיוונו אותי בבית ההוא, או שאת יודעת מפני שיש עלייך מכשירים" ?

"אני שומרת על זכות השתיקה", אמרה ענת וצחקה. "אבל אפשר לעשות ניסוי קטן".

"יש לי רעיון", אמרתי וסיפרתי להן.

"עכשיו אני כבר רעבה באמת", אמרה ענת והלכנו לחטוף משהו לפה.