בין הצלב לכוכב פרק מספר 88

בין הצלב לכוכב פרק מספר 88

דיקטטורים אינם נכשלים וכשהם נכשלים מתברר כי לא נכשלו, שהרי כישלון אצל דיקטטור עלול לגרום לו ולנתיניו להסיק כי הבוס הוא אידיוט שלא נשלח על-ידי האל כדי שימרר את חייהם. רגע מותו של דיקטטור הוא הרגע בו הוא מבין כי נכשל.

אשר על כן דיקטטורים מעדיפים להתייחס אל כישלונות כאל הצלחות, ואל תבוסות כאל ניצחונות, שזה גם מה שהביא את פרדריק אל חדרנו, כשהוא משדר עסקים כרגיל, ולהוט להתעדכן בפרטי הטקס שצפוי להתקיים מול 'אנדרטת השואה', שזה השם שהשתמשנו בו כאשר האוזניים של פרדריק לא היו בסביבה. גם לא המצלמות שענת טענה כי הן מוחבאות בתוך אישוני עיניהם של היטלר וגרינג וגבלס והימלר שתמונותיהם פיארו את קירות החדר.

"זה הולך להרגיז את היהודים", עלץ פרדריק. "ריטואל ויקינגי פגאני מול הקוביות האלה, ועוד עם 'לחם הקודש מעוגיות בשרו של ישו'. וואווו הם יתפוצצו".

"ולא תהיה לנו בעיה עם המשטרה" ? רציתי לוודא.

"מה פתאום משטרה" ? אמר פרדריק. "אנחנו לוחמים נורדיים בטקס פולקלוריסטי ללא שום סמל נאצי. למה זה צריך להפריע למישהו" ?

"אמרת שהיהודים יתפוצצו", הזכרתי לו.

"כן", אמר פרדריק. "זה תמיד טוב".

לזכותו של פרדריק אני יכולה לומר כי הוא נִמְנָה עם 'האנטישמים ההגונים' שלא מכרכרים ולא מתפתלים ולא מגלגלים עיניים, אלא אומרים בקול רם וצלול: 'אנחנו שונאים יהודים'.

וכבר אמרתי לכם שאני מעדיפה אותם עשרת מונים על ה – 'אנטישמים המנוולים' שמבלבלים את המוח ומגלגלים עיניים ומקשקשים הבלים על אודות ישו ועל מי שלטענתם צלבו אותו, וברגעי התעלות הם יאמרו לכם שאין בהם שנאה כלפי יהודים אלא רק כלפי ההם בישראל שרוצחים ילדים.

ואסיליס סיפר ליאנה שהאנטישמים ההגונים (המפלגה הניאו נאצית) הקימו אצלנו ביוון עשרות דוכנים לחלוקת מזון לרעבים בגלל המשבר הכלכלי, אך מי שמוזמנים ליהנות מהם הם 'יוונים טהורים' בלבד, ואני משאירה לכם להפעיל את הדמיון כדי להבין מה זה אומר.

בעצם, לא ! אל תפעילו את הדמיון. אני אגיד לכם מה זה אומר. זה אומר שעבדים לא רוצים להיות חופשיים – הם רוצים להיות אדונים.

"בואו נרד ללובי ונשנן לכולם את סדר הדברים בטקס", אמרה ענת.

ירדנו ללובי וכמו שנכנסנו ידעתי שפרדריק התחיל למות, וגם ידעתי שיאנה וענת יודעות, ואפילו הכיסאות והשולחנות ידעו, ובצורה מאוד מסוימת ידעו גם המתים המהלכים שהתגודדו סביב אולריקה בהמליכם אותה לפיהררית הבאה, ומי שישבה לצידה ולחשה על אוזנה הייתה יוהנה, שבתבונתה כי רבה הבינה שדיקטטורים לא מאפשרים את קיומן של אופוזיציות, ומכל מקום לא במצב של נשימה, ורק פרדריק עצמו לא ידע, מפני שככה זה עם מוות שקרב והולך אל דיקטטור, שהוא כמו הירוק שנתקע למישהו בין השיניים שכולם רואים אותו חוץ ממנו, וכשהוא רואה זה כבר מאוחר מדי.

גם התברר כי הם (המתים המהלכים) אוהבים את בגדי הלוחמים הוויקינגים שהיו אמורים לשרת אותם בטקס לבדו, אך לטענתם ועל מנת להתמודד עם מה שהם כינו 'להיכנס לדמויות', מן הראוי לעטות אותם גם בשעות בהן אין טקס, כדי לחוות את תחושות מבושיו של הגזע הנורדי שלא לבש תחתונים.

כך קרה שהמתים המהלכים התהלכו ברחבי הלובי בבגדי לוחמות ולוחמים ויקינגים, כשהם לא מחמיצים הזדמנות לרכון לפנים וּלְהִתְקַשְׁתּ לאחור, בהציגם את מה שהיה עשוי להיתפס בעיני הנטורליסטים כ – 'רכיבים העוסקים בתיאורי טבע בהצגה שהינה אובייקטיבית ונטולת רגשות'. שהרי כזו היא הייתה: אובייקטיבית ונטולת רגשות. או שלא.

ומכיוון שאמנות נטורליסטית נוטה להקפיד על פרטי פרטים בחתירתה ליצירת קומפוזיציה, הרי שאני מחוייבת לספר לכם כי תוך כדי הרכינות לפנים וההתקשתויות לאחור, נשמע קול נפץ עז בפתח הלובי, שגרם לענת לצעוק "רימון" ולשטח את יאנה ואותי על רצפת החדר מאחורי ספה ושתי כורסאות. 

פרדריק שזו הייתה לו הפעם הראשונה לפגוש רימונים, נטה לסמוך על שיקול דעתה של ענת ומצא לעצמו מסתור סמוך אלינו.

לאחר מכן, כאשר עיכלתי את אשר קרה והעליתי גירה, נזכרתי בצעקת 'רימון' נוספת שהדהדה בראשי, והייתה זו אולריקה ששיטחה את יוהנה ונשכבה עליה. מה אתם יודעים.

כך חלפו להן מספר דקות עד שהדממה חזרה לשכון בבית המתים, ויכולנו לצאת לרחוב ולנחש כי הייתה כאן התגרות מצד המתנגדים לנאציזם בכלל, ולאחוות המתים המהלכים בפרט, שאיתרו את המקום והגיעו כדי לרמוז על כוונותיהם, מה שגם נאמר מפי השוטרים שהגיעו אף הם, וקבעו כי מדובר ברימון המשמש לפיזור הפגנות, אך מכיוון שכבר באו, ומכיוון שהם שוטרים, ומכיוון שדיירי הבניין התהלכו לנגד עיניהם בבגדי לוחמות ולוחמים ויקינגים, ללא תחתונים, נטורליסטים לחלוטין, מה שהיווה עבורם (עבור השוטרים) שינוי מבורך לעומת, הבה נאמר, תגרות שיכורים, הרי שהחליטו כי כדאי שיתחבו את אפיהם אל תוך הלובי, והם לא היו צריכים להיות מדעני גרעין על מנת להבין במה ובמי מדובר, בעיקר לאחר שהבליחו הצצה בקירות המעוטרים בצלבי קרס שחורים, מוקפים בעיגולים לבנים, מתנוססים על דגלי רקע אדומים, לצד דיוקניהם של היטלר, גרינג, גבלס והימלר.     

אשר על כן נשלפו פנקסים צרים וארוכים, שהחלו להתמלא בדיו כחולה, שהמסר העיקרי בה דיבר על החוק הגרמני האוסר על שימוש בסמלים נאציים (וממילא על הצגתם במה שנראה כמו לובי מפואר בבניין רב דיירים) אלא לצורכי למידה ומחקר בלבד, שזה מה שפרדריק ניסה לשווק לשוטרים כדי לחמוק ממאסר.

אולריקה שמכוח האינרציה התנדבה לתרגם עבורנו את המתרחש, אמרה שפריץ מספר לשוטרים כי כל שרואות עיניהם עומד להיות מצולם ומוסרט עבור סדרת טלוויזיה דוקומנטרית העוסקת במיסטיציזם ששטף את הרייך השלישי, וכי שלושתנו הובאנו מיוון אל רומא וממנה אל ברלין, על מנת לקיים סוג של פולחן דתי, שהוא מעין תזכורת לשנאת האחר ולהתנשאותו של מי שכינה את עצמו 'הגזע הארי', וכראייה הוא (הפולחן) עומד להתקיים מול 'אנדרטת השואה'. כך אמר וכך תרגמה אולריקה: "אנדרטת השואה".

לא "מצבת זיכרון ליהודים שנרצחו באירופה" כפי שהגרמנים מקפידים לציין בגוף שלישי נסתר רבים, אלא "אנדרטת  השואה" בפיו של פרדריק שהחל למות.

מהר מאוד התברר כי כאשר השוטרים ביקשו לקיים הצלבה בין עדותו של פרדריק ובין עדויותיהם של שאר המתים המהלכים, הרי שהללו לא ידעו להבחין בין ימינם לשמאלם, וממילא לא היה להם מושג ירוק על שום מה ולמה הם עוטים גלימות ויקינגיות, וכל שיכלו לספר לכחולי המדים הוא על אודות פולחן דומה, שהתקיים ב- 'פיאצה דל קמפידוליו' שברומא, מה שגרם לשוטרים להתרכך מעט ולתהות שמא יש אמת כלשהי בדבריו של הבלונדיני כחול העיניים, אך כדי לא ליטול סיכונים הם הבטיחו את נוכחותם בטקס בזמן ובמקום.

כך קרה שרימון הלם לפיזור הפגנות הפך אותנו לאליבי של פרדריק, שנאלץ לִפְנוֹת אל פטרונו העשיר ולהתחנן למימון של צוות צילום והסרטה, בתוספת שלושה נגני כינור שיחליפו את פּוֹרֵט הַנֵּבֶל (לירה) מ - 'פיאצה דל קמפידוליו' שברומא.

"לשם מה לך שלושה כינורות" ? תהתה יאנה.

"משום שככה הכי טוב לשמוע את סמטנה  ,"(smetana) אמרה ענת.

"את מי" ? שאלה יאנה.

"את סמטנה, סמטנה",  אמרה ענת. "מלחין צ'כי שעושה לי טוב".

"משהו ספציפי" ? שאלה יאנה.

"אולי המולדובה", אמרה ענת. "המולדודובה של סמטנה (Smetana The Moldau). יצירה די מפורסמת, הייתי אומרת".

"מה כל כך נפלא במולדובה של סמטנה" ? התעניינתי.

"היא מתארת נהר ששמו וולטאבה שנוצר משני מעיינות קטנים" אמרה ענת. "אחד חם ואחד קר".

"אני חייבת להבין", אמרה יאנה בחשדנות. "אחד חם ואחד קר ופתאום הראש שלך במוזיקה קלאסית" ?

"נו טוב" צחקה ענת. "יש שם גם ריקוד בעירום של נימפות בליל ירח".

"אני מכיר את היצירה הזו", אמר פרדריק. "היא מתארת חתונה כפרית ומבצרים עתיקים שמשתקפים בנהר שזורם אל פראג".

"הרי לכן, נשים ברבריות", אמרה ענת וצחקה.