בין הצלב לכוכב פרק מספר 96

בין הצלב לכוכב פרק מספר 96

אלא שהגורל רצה אחרת ולכן העיף את גגו של אוטובוס שנסע לפנינו, וגשם של חלקי גופות כרותים נשפך מתוכו אל שני צדדיו ועל מכוניתנו, יחד עם פרצופי אנשים מדממים ובוערים ששלהבות אחזו בבגדיהם והם משליכים את עצמם מן החלונות, צווחים מכאב כשראשיהם אל הכביש.

"לחלץ לכודים" ! שאגה ענת ופרצה מהמכונית, ועוד לפני שהצלחתי להבין מה עוללתי שמגיע לי להיקלע אל המקום המטורף הזה, וכבר מצאתי את עצמי זוחלת בתוך האש וגוררת החוצה אנשים מפויחים וחסרי הכרה, כתף אל כתף עם יאנה ועוברי אורח שניסו לשחרר תינוקת מתוך סבך של ספסלי מתכת ופלסטיק שמעוצמת ההדף נצמדו אלה לאלה, והכול תחת הידיעה שעלול להתחולל פיצוץ נוסף בגלל פצצה שטרם הופעלה, או מיכל דלק שהאש מלחכת את דרכה אליו.  

בתי קפה סמוכים נידבו מפות שולחן שהורטבו במים ושימשו אותנו ככסות שחצצה בינינו ובין מה שנותר מלוחות פלדה שהפכו מאוטובוס לגרוטאות מעשנות. 

ומתוך כל התופת הזו אני אומרת לכם כי אם בתפריט הַקָרְמָה שלכם מופיעה מנה ששמה 'פצצה באוטובוס', כדאי שתבקשו להזמין אותה בישראל ולא בשום מקום אחר, מפני שהישראלים מתורגלים בגועל נפש הזה, כמו שאנשים צריכים להיות מתורגלים בגועל נפש שכזה, מה שאומר שתוך שניות מן הרגע בו גג האוטובוס הפך לעפיפון, שמענו יללות של סירנות שהגיעו בזו אחר זו ופרקו לוחמי אש, יחד עם פרמדיקים ואנשי זיהוי גופות שמכונים זק"א (זיהוי קורבנות אסון) שהם חבורה של מתנדבים דתיים שציציות טליתותיהם ופאותיהם התנופפו ברוח, שהתרוצצו סביב האוטובוס המפויח, ובחרדת קודש אספו פיסות עור שנתלשו, ציפורניים שנגזרו, עצמות שנעקרו, גפיים שנכרתו, מוחות שנשפכו וכל רקמה אנושית אחרת שהייתה אמורה להגיע לקבורה מכובדת, תחת אשר להיות מושלכת ברחוב.

ותוך כדי צְפִייה בהם היה נדמה לי שאני רואה את יאנה זוחלת לצידם ואוספת חלקי גופות גם היא, וחשבתי לעצמי (ואתם תסלחו לי) על עופות דורסים, כמו נשרים, שעושים עבודת קודש אף הם, בדרכם שלהם, בניקור וניקוי גוויות, ובדיוק כשהתחלתי להתבייש בגלל ההשוואה הזו, נחתה עלי יד החלטית ופרמדיק הורה לי בעברית לעלות על אלונקה מתנייעת.

 Oh, I 'm fine"", אמרתי.

Oh, No, you are not"", אמר הפרמדיק.

כך קרה ששלושתנו הגענו אל אותה מחלקה באותו בית חולים כשאנחנו סובלות משאיפת עשן, כמו גם מכוויות קלות בפנים שזכו בקרם אלוורה, וקצת פחות קלות בכפות הידיים שנחבשו, ומכיוון ששיער ראשיהן של ענת ויאנה נראה חרוך, הנחתי כי גם שלי הוא כזה.

סטז'ר צעיר תקע בי זריקה נגד טטנוס וחיפש סימני חריכה על שפתי.

"גם שערות נחירי האף שלך תקינות", דיווח בשמחה לאחר שהאיר אל תוכי בפנס.

"אין לי שערות בנחיריים", אמרתי.

"מזלך שהן תקינות", צחק הסטז'ר. "אילו היו חרוכות היינו צריכים לתת לך תרופות למניעת בצקות בריאות". 

"אין לי שערות בנחיריים", התעקשתי. "אני אישה".

"גם לנשים יש שערות בנחיריים", הבטיח הסטז'ר והושיט לי מראה שהוכיחה כי נחרכו לי גם הריסים והגבות.

"סטז'ר צעיר", אמרתי לו. "אם כך אתה מתכוון להמשיך, תשכח שתהיינה לך פציינטיות".

"אנחנו יוצאות לטייל", הודיעה ענת לרופא הבכיר.

"לטייל זה בריא", אמר הרופא. "אבל אל תעזבו את שטח בית החולים".

"נראה לך" ? צחקה ענת. "עם החלוק הזה והפתח מאחור" ?

"אני מתכוון אליה", אמר הרופא והצביע על יאנה, מה שרמז שהוא קיבל ממנה שערות לבנות בדרך להחלפת הבגדים הגותיים בחלוק של בית החולים.

"השארנו את המכונית באמצע הכביש", נזכרה יאנה כשירדנו במעלית.

"שלא תהיינה לך דאגות בלב", אמרה ענת כשחצינו את אולם האורחים. "בישראל לא גונבים את הלוחיות".

"מצחיק מאוד", אמרתי. "גם התיקים שלנו שם וגם הדרכונים והכסף".

"הם כבר לא שם", אמרה ענת. "הם תיכף כאן".

וככה כמו שהיא אמרה את זה, צץ מולנו איש גבוה במשקפי שמש כהים ובחליפת בד קלילה שלא הצליחה להסתיר את נרתיק אקדח הכתף שחגר וחייך אל ענת.

"דרישת שלום מאבא", אמר והניח לפנינו את שלושת התיקים ואת שקית גרגרי החומוס.

"אבא חמוד", אמרה ענת. "תגיד לו שאני אוהבת אותו".

"עוד היום", הבטיח הדברן ומסר לה את מפתחות המכונית. "חניון מינוס 1 ירוק - שורה 27".

"טכנאי רדיו" ? אמרה יאנה כשהאיש הלך. "טכנאי רדיו בתחת שלי" !

"ככה זה איתי", אמרה ענת בנימה מתנצלת. "אם הצד השני ידע שאני בִּתוֹ של... לא 'טכנאי רדיו' - זה יסתיים בחטיפה או בשני מאבטחים, ואז ביי ביי לאירופה וביי ביי לטיולים וביי ביי לענת הבשלנית".

"יש משהו שאני רוצה להבין", אמרה יאנה. "הרי רק עכשיו קיבלת את התיק".

"נכון", אמרה ענת.

"ורק עכשיו הוצאת מתוכו את הסלולארי". אמרה יאנה.

"נכון", אמרה ענת.

"זה אומר שהוא נשאר במכונית", קבעה יאנה.

"כל הכבוד דוקטור ווטסון", אמרה ענת.

"אז איך לעזאזל ידעת שהתיקים בדרך" ? רצתה יאנה להבין.

"אלמנטרי", אמרה ענת וצחקה. "יונות דואר. תודי שלא חשבת על זה".

"יונות דואר..." ?

"לא ראית אותן מתעופפות במחלקה" ? צחקה ענת.

"אמרתי לך שהיא שתולה", אמרה יאנה ודברה אלי.