בלוג

בין הצלב לכוכב פרק מספר 43 למחרת נסעה יאנה אל נמל התעופה של קורפו וחזרה עם חפיסת קלפי טארוט וספר הדרכה. הסבירה כי קנתה אותם דווקא שם מכיוון שרצתה שיגיעו עם ריחות של מדינות רחוקות. עד כדי כך הוקסמה. "הנה הביטי בעצמך", הציעה לי. "הנה קלף המוות, רואה" ? "ותראי מה כתוב כאן", אמרה ודפדפה בספר ההדרכה: "כתוב כאן שזה בכלל לא 'מוות' פיסי אלא 'התחדשות'". "הנה אני מקריאה לך: 'הקלף מייצג התחדשות גדולה וכבירה שתשנה את חיי האדם מקצה אל קצה. הוא מסמל את מות הישן והולדת החדש'". "יופי", אמרתי

בין הצלב לכוכב פרק מספר 44 "תראו, תראו", צהלה ענת כשנכנסה אל חדרי. "מה אתם יודעים ? לאנטוניה יש טארוט". "אל תתחילי גם את", אמרתי. "יאנה נתנה לי ואין לי לב לזרוק אותם". "מה פתאום לזרוק" ? נבהלה ענת שעלילות הלילה ההוא הטביעו בה את חותמן בכל הנוגע ליכולותיה המאגיים של יאנה. "להמון חברים שלי בישראל יש טארוט. אפילו בחדר שלי בתל אביב יש חפיסה". "יפה יפה", אמרתי. "מתברר שהילדה שנשארה מאחור היא אני". "אני בטוחה שהיו לה כוונות טובות", סנגרה ענת על יאנה. "היא נתנה לי אותם כדי לעזור", א

בין הצלב לכוכב פרק מספר 45 הגיע יום התחרות ועוד קודם לזריחת השמש שמעתי את צעדיה של ענת במרפסת, וכשיצאתי לקראתה מצאתיה מתהלכת ומשננת את אופן הכנת ה – 'רבאני היווני'. טלפנתי ליאנה שכבר הייתה ערה ושלושתנו ירדנו למכוניות עמוסות בסירים ומחבתות, צלחות וכוסות, סכו"ם ותבלינים, כמו גם בחומרי הבישול עצמם בתוך צידניות מצוננות. חוף קאבוס רחש המוני תיירים שהמו כנחילי דבורים סביב מחוללות ומחוללים שקובצו לכאן מן האיים הסמוכים, כמו גם מקורפו עצמה, והתהדרו בשלל צעיפים ושמלות שהתבדרו ברוח ים,

בין הצלב לכוכב פרק מספר 46 עוד לפני שהספקתי לחצות ולפרוס את החציל הראשון ל-'פפוטצאקיה', שמעתי מאחורי את אפרודיטה מאנפפת: "אַנְדוֹנְיָה באדי לאחל לך שדשברי רגל ! גם לך יאנה. רגע, מי זו ? אה, אני יודעד, זה הרכש החדש של אימא שלך. שגם אד דשברי רגל חביבדי". (אנטוניה באתי לאחל לך שתשברי רגל ! גם לך יאנה. רגע, מי זו ? אה, אני יודעת. זה הרכש החדש של אימא שלך. שגם את תשברי רגל חביבתי). ובזה היא שילבה בין קללה חדשה ובין ברכה עתיקה מן התיאטרון היווני הקדום בו לא מחאו כפיים לאות התפעלות

בין הצלב לכוכב פרק מספר 47 את המנות הנחנו על גבי צלחות מעוטרות: את ה-'פפוטצאקיה' על צלחות אובליות שעוטרו בְּאֵלוֹת יְוָנִיּוֹת לבושות בטוגות נשיות. את ה – 'מוסחרי קוקיניסטו ' על צלחות רבועות שהציגו לוחמים יווניים חבושי קסדות קורינתיות ומוגנים במגן ובשריון. ואילו ה – 'רבאני היווני' מצא את מקומו על צלוחיות מעויינות בחברת מתאבקים אולימפיים עירומים שהתגוששו תחתיו. אני וענת טבלנו בים כדי להתאושש מעבודת הבישול ולהקשות על כסיסת ציפורניים מחמת ההתרגשות, בשעה שיאנה טיילה על החוף שלוב

בין הצלב לכוכב פרק מספר 48 לא היה צריך להזכיר לי שהבטחתי ליאנה ארוחה שחורה ברגע בו ננצח בתחרות. אשר על כן ענת נסעה וחזרה עם נרות שחורים ורכיב סודי, ואילו אני פרשתי מפה שחורה על גבי השולחן במטבח שלנו, שלמען האמת היה בחירתנו השנייה, לאחר הראשונה שהעדיפה את השולחן השבור בבית בו מצאנו את המטמון, אלא שיאנה אמרה שזה רק הוגן שהפעם נהיה אלה אנחנו שנארח אותם, מכיוון שבפעם הקודמת הם אירחו אותנו. "נארח את מי" ? שאלתי על אף שניחשתי מה תהיה התשובה. "את הרוחות", אמרה יאנה ועברה לתפריט שהור

בין הצלב לכוכב פרק מספר 49 עכשיו אני צריכה לספר לכם על סדרה של אירועים שהתרחשו אצלנו עוד קודם לנסיעתנו לרומא, ואני מתכוונת לקריסת הכלכלה היוונית בגלל שחיתות שלטונית, נפוטיזם וסקטור ציבורי מנופח שלא תיפקד אך דאג להרעיף שכר גבוה ופנסיות בשמיים על מיליוני עובדיו. שלושת אלה בתוספת מאות מיליארדי דולרים שלווינו ולא התכוונו להחזיר, הובילו אל חוב לאומי מפלצתי, אבטלה מטורפת (כל אדם שלישי ביוון הפך למובטל), הפגנות אלימות, ואובדן אמון הציבור (זה שלנו וההוא של אירופה כולה) במנהיגינו שהתח

בין הצלב לכוכב פרק מספר 50 הזיכרון האנושי הוא מופע תעתועים סלקטיבי, ואני אומרת את זה משום שמכל האירועים שקדמו לנסיעתנו לרומא, חרוטים בזיכרוני שניים בלבד: הראשון עסק בקמח והשני ב – 'טארוט'. אתחיל בשני דווקא מכיוון שאין הרבה מה לומר עליו, אלא רק זאת שיאנה רכשה חפיסת קלפי טארוט נוספת על זו שכבר הייתה לה, וכינתה אותה 'טארוט תיירים' על שום היותה נוחה לנסיעות בשל גודלה הזעיר, על אף שהכילה מספר קלפים זהה לזו הגדולה ממנה. את החפיסה קנתה לא על-מנת לחזות עתיד אלא כדי לשחזר את העבר, כך

בין הצלב לכוכב פרק מספר 51 עכשיו אני רוצה לפתוח במשהו שלא נהוג לדבר על אודותיו והוא האיבר הנשי. אתם יודעים. הפתח ההוא למטה. אתחיל בזה שאין לי מושג כיצד הוא נראה, וזה קצת כמו האור במקרר שאני יכולה רק לדמיין שהוא כבה כשהדלת נסגרת, אבל זה לא משהו שראיתי בעיניים שלי. אני מתכוונת, בטח יש שם איזשהו סדק או חריץ או, אפילו, כמו שידיד שלי שהוא הומו הסביר לי פעם: "זה נראה כמו פצע". כך או כך תסכימי איתי שיש כאן בעיה עם משהו שאלוהים נתן לך אבל את לא יכולה לראות אותו. כאילו מה עכשיו ? הפרי

בין הצלב לכוכב פרק מספר 52 ברומא האיטלקית נזכרתי בסופר הצרפתי ויקטור הוגו שעיתונאית שאלה אותו: "מתי הבנת שאתה מושא להערצתם של מיליוני צרפתים" ? - וויקטור הוגו סיפר לה, כי פעם, לפנות בוקר, הוא חזר שיכור לביתו והיה חייב להשתין, ומשהמשרת התמהמה בפתיחת השער, הוא שלף ממכנסיו את מה ששלף, והטיל את מימיו על קיר הבית בדיוק כשעבר שם פועל שהשכים לעבודתו ואמר לו: "אוי לך שיכור זקן ! איך אתה לא מתבייש להשתין על קירות של בתים, ועוד על הבית של ויקטור הוגו" ?! גם ברומא לא תמצאו מקום להשתין.

בין הצלב לכוכב פרק מספר 53 עכשיו בואו נדבר על העניין הזה שאתן יושבות באוטובוס או ברכבת, כשלידכן או (גרוע מזה) מולכן יש מקום פנוי שעליו מתיישב אדם זר, שגם אם הוא לא איזה סוטה או משוגע, כלל לא בא לכן לנשום את האפטר-שייב שלו או (מה שעלול להתברר כבעייתי) לתחום את קו הגבול הדמיוני החוצץ ביניכן לבינו, כשבליבכן אתם מתפללות שלא יפתח בשיחה. במקרה הטוב הוא בן תרבות שיהנהן כלפיכן בהרף עין של בזיק מנומס, שיפגוש בדרכו את הנהונכן שלכן ושניכם, אתן והוא, תצללו אל תוך התעלמות קפואה ומודעת זה

בין הצלב לכוכב פרק מספר 54 גם אני רציתי 'אדיו-יאסו' ולכן פרסמתי פוסט בפייסבוק שהכריז כי אני מציעה להחליף 'סלולריים' לצרכי מחקר ושעשוע. בתגובה קיבלתי שמונה גידופים, ארבע תהיות בנוגע לשפיותי, חמישים וחמישה לייקים רובם מקורפו, ארבעה לבבות ושבעה אימוג'ים כעוסים. אף לא החלפה אחת. "זה בגלל שאת אשת מכירות גרועה", אמרה יאנה. "לא למדת כלום מאימא שלך". "אבל אני לא רוצה למכור משהו", אמרתי. "אני רוצה להחליף". "גם החלפה היא סוג של מכירה", אמרה יאנה. "מוכרים לאנשים את מה שהם רוצים ולא את מ

בין הצלב לכוכב פרק מספר 55 עכשיו אני רוצה להגיד משהו על המסעדות ברומא: הן בסדר גמור. המסעדות. הנה אמרתי. אבל מי שמתכנן עליהן אורגזמה קולינרית, שייחשב מסלול מחדש. הנה אמרתי גם את זה. ואני מדברת איתכם גם על מסעדות שצריך להזמין בהן מקום שבוע מראש, שכאן קוראים להן Ristorante , שנחשבות לקלאסה לעומת אלו של הפרולטריון שהפשוטה בהן מכונה Trattoria , והפחות פשוטה Osteria . באתי לרומא עם בלוטות טעם נפוחות מרוב משחק מקדים, וכלום. אין זיקוקי דינור. אני מתכוונת, הפסטות שלהם בשמנת ממש טובות

בין הצלב לכוכב פרק מספר 56 האיטלקים הם רומנטיקנים שאוהבים ריבוי. פרט יחיד נחשב בעיניהם לגלמוד והם שואפים להעשירו בפרטים נוספים מסוגו. כך במטבע, כך בכּוֹס וכך בצלחת. רחמיהם נכמרים על דולר יחיד הנמק בבדידותו והם מציבים לעומתו אלפיים לירטות, מה שאומר שאילו לא מטבע האירו של האיחוד האירופי, הייתם משלמים עשרת אלפים לירטות תמורת ספלון קפה זעיר בסמטה זניחה. עכשיו בעניין הקפה עצמו: קפה שבכל העולם מכוּנה אספרסו, ברומא הוא סתם קפה, שעל מנת לחלצו משממונו מגיעים איתו קפה דופיו (אספרסו כפו

בין הצלב לכוכב פרק מספר 57 היה כבר אחרי חצות ולא רצינו לבשל אל תוך הבוקר, גם לא להתפיח בצקים עד הזריחה, ובטח לא להתיש את ויטוריו שאצילות נפשו ונקיפות מצפוננו הביאו אותנו אל חנות משקאות שהמליצה על בַּרְבָּרֶסְקוֹ פְּרוֹדוּטוֹרִי דֶל בַּרְבָּרֶסְקוֹ מפיאמנטה, כעל יין שמטהר רגשי אשמה. אשר על כן חזרנו אל המסעדה, הענקנו את הבַּרְבָּרֶסְקוֹ ברוב צניעות וחיבה, סייענו לצוות להכין את המטבח ליום המחרת (שזה סיפור בפני עצמו שאולי אדבר עליו בהזדמנות, לא יודעת, לא בטוחה, מפני שאפילו לדבר ע

בין הצלב לכוכב פרק מספר 58 ענת הציעה שנלך לגטו היהודי של רומא. אמרה שסבא שלה ביקש שתשלח לו תמונות. בעיקר עניינו אותו אלו של איזשהו בית ספר שממוקם או שהיה ממוקם בגטו. סיפר שדוֹדוֹ, אחי אביו, למד או לימד שם. לא ממש קלטתי. הלכנו וכאן המקום לספר לכן שרומא היא עיר של הליכה, ככה שאם זו הפעם הראשונה שלכן ברומא, שמעו ממני והשאירו בבית את נעלי העקב. רק קחו בחשבון שברומא רווח משחק כבישים מאתגר שכולם נוטלים בו חלק ושמו: 'נראה אותך יוצא מזה חי', ואני מתכוונת לנהגי רומא שיעשו כל שיש לאל י

בין הצלב לכוכב פרק מספר 59 בחנות שנמצאת צעדים ספורים אחרי חנות שכבר סיפרתי לכם עליה, זו עם אלפי דמויותיו של 'פינוקיו', יאנה קנתה פסלון של 'דוד', אתם יודעים, המלך המתולתל של מיכאל אנג'לו. "אני שולחת את זה לואסיליס", הודיעה ושלפה אותו מאריזת המתנה. "פיצוי על הבלגאן שגרמתי לו עם אוסקר". בהמשך היא הציבה אותו על אדן החלון בחדרנו שב-'מלון לבן' על מנת שהתיירים החולפים ברחוב יוכלו ליהנות מעכוזו הקטן והמוצק. נעצנו מבטים בפסלון הגבס תוך שאנחנו משתדלות לחמוק מאגן הירכיים (הרי לכם) ולהתמ

בין הצלב לכוכב פרק מספר 60 רומא לא נבנתה ביום אחד, ומשנבנתה, תוכננה כך שתענה על צרכיה של יאנה. ויאמר לזכות מקימי העיר כי העדיפו לרכז את גחמותיה של זו ברובע אחד בודד, מאשר לפזרן על פני רומא כולה. כך קרה שלא הרחק מן החנות בה רכשה את דוד הקטן, שכנה חנות, או, ליתר דיוק, בית עבוט. כזה שאנשים קשי יום או שירדו מנכסיהם או סתם מכורים למיניהם, מגיעים אליו על מנת להמיר אוצרות בכסף מזומן: מפטיפון עם אוזן של שופר יום הדין, עד לטבעת חרוטה בצלב קרס שהציתה את דמיונה של יאנה יחד עם טבעות נוספ

בין הצלב לכוכב פרק מספר 61 פקיד הקבלה ב – 'מלון לבן', שחשדנו בו כי הוא גם הבעלים של המלון, היווה דוגמה ומופת להתנהגות סטרילית (זו המילה שהחלטתי לבחור בה) של פקידי קבלה מקצועיים לדורותיהם, שזה אומר: מנומס מאוד אך ללא שמץ של הזמנה לשיחה. הרבה בונז'ורנו (בוקר טוב) ובונאסרה (ערב טוב) ובונאנוטה (לילה טוב) וגרציה (תודה) וסקוזי (סליחה) ופר פבורה (תודה)- אבל שום צ'או (שלום) ושום קומה טי קיאמי (מה שמך ?) ובטח לא מי קיאמו (שמי הוא...). אשר על כן הופתענו כאשר פנה אלינו מיוזמתו ושאל אם כ

בין הצלב לכוכב פרק מספר 62 והוא בא. האל אפולו ירד אלי מן האולימפוס. גבוה, מתולתל ושזוף. עכשיו אני רוצה להחזיר אתכם אל תחילת הספר בה כתבתי שאני משתדלת לא לדון בני אדם על-פי המראה שלהם. זה נכון. אבל אני מבקשת להזכיר שגם כתבתי ש- 'זה שאני משתדלת, לא אומר שאני מצליחה'. אז גם הפעם לא הצלחתי. עושה רושם שיש לי קיבעון לאלות ולאלים יווניים. ויש גם את העניין ההוא שהשתדלתי לשמור את העיניים שלי על הפנים שלו, וגם כאן לא גרפתי תשואות. תתלו אותי. כזו אני. או-קיי ?! התברר כי סימונידס אגריפס