בלוג

פרק ב' משנה ג' – ניתוח הדברים (אנליזה) עשרים ושתיים אותיות יסוד עשרים ושתיים מציאויות (מהויות, הוויות) מייסדות המופיעות בצורת תווים וסימנים בסיסיים (קמאיים), בעלות יכולת של בריאה וניבוי עתיד (תנועה בזמן). לאחר הרישא הידועה, המִשנה הנוכחת עוסקת בשלושה רכיבים מופשטים (שכבר פגשנו במשנה ט' שבפרק א') המוצגים כמהויות בעלות הוויה גשמית והם קול, רוח ודיבור , גם אם גשמיותם אינה ניתנת לצפייה בבחינת עצמים בעלי צורה ונפח. התיבה 'בפה' מופיעה במשנה זו כמילה נרדפת למילה 'בדיבור'. יחסו של

פרק ב' משנה ד' – ניתוח הדברים (אנליזה) כוונותיו ותפישת עולמו של בעל ספר יצירה נחשפות טיפין טיפין, ומתברר והולך כי העמימות השורה על הכתוב הינה בכוונת מכוון, שזו גם ברירת מחדל הגיונית לכתב החידה. מכיוון שכך, מן הראוי לבחון את הכתובים גם על בסיס הנחה לפיה נכתב אשר נכתב כדי להצביע על החורבן ועל הגלות שפקדו את עם ישראל, כמו גם על עידוד תפילה לפעולה שתביא גאולה. המִשנה הנוכחת תיבחן בשני אופנים: אופן א': המשנה תיבחן על בסיס הנחה לפיה עמימות הכתוב צופנת מילות קוד הממוקדות בחורבן ש

פרק ב' משנה ה' – ניתוח הדברים (אנליזה) כיצד צרפן שקלן והמירן משמעות המילה צרפן: אפשרות א': זיקקן והתיכן, הסיר מהן סיגים: ראה ירמיהו פרק ו' פסוק כ"ט: "נָחַר מַפֻּחַ [מאשתם [מֵאֵשׁ תַּם עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ. כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם כִּי מָאַס יְהוָה בָּהֶם. ראה ישעיהו פרק א' פסוק כ"ה: "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ". אפשרות ב': חיבר אותן זו לזו: ראה תלמוד בבלי ברכות נ"ה א': "אמר רב יה

פרק ב' משנה ו' – ניתוח הדברים (אנליזה) יצר תורת הקבלה נוטה לייחס למונח בריאה את התהוות הדברים בבחינת יש מאין (אף כי ה – 'אין' המוחלט אַצוּר בתוך ה- 'אין סוף' שלא זה המקום לעסוק בו), ואילו למונח יצירה שמורה ההתהוות בבחינת יש מ- יש בתהליך של הענקת גשמיות (היולית ככל שתהיה) למופשט. מכיוון שכך, היה מותר להניח כי המונח 'יצר' ירמוז על פעילות בתוך 'יש' כלשהו, שהוא ההפך מ – ' אין ' (ויהיה זה 'יש' היולי ככל שיהיה), ומכאן היה נכון להמשיך ולהניח כי המילה 'תהו', המופיעה בהמשך,

פרק ג' משנה א' – ניתוח הדברים (אנליזה) המשנה הנוכחת מופיעה בשלמותה כחלק ממשנה א' שבפרק ב', מילה במילה, ויהיה זה מן התבונה להניח כי המחבר עושה כן בכוונת מכוון, מכיוון שהוא מייחס לה (למשנה) חשיבות רבה בתוך סך כל משניות הספר. הפרשנות למשנה הנוכחת מופיעה בהרחבה במשנה א' שבפרק ב' (ראה שם), כולל עבור האותיות המסתוריות אמ"ש שכה ייחודיות לספר יצירה עד שאין להן מקבילה בספר אחר כלשהו (להוציא זוהר), בוודאי לא במשמעות המוקנית להן בספר זה, הצופנת את המילה 'בית' בשיטת א"ת ב"ש, לפי ש' מתחל

פרק ג' משנה ב' – ניתוח הדברים (אנליזה) ספר יצירה כתוב וערוך במתכונת של כתב חידה, וככזה הוא שופע רמזיי רמזים, צפניי צופנים ושפע של מילות קוד, שמטרתם לאתגר את הקורא אך גם לסייע לו בפיענוח המסרים המוצפנים. אותם מסרים מובלעים ומוצפנים בתוך הכתוב באמצעות (בין היתר) היפוך אותיות בבחינת "סופן בתחילתן ותחילתן בסופן", כמו גם בהפניות מרומזות אל פסוקיי תנ"ך ידועים ומוכרים, ואל תמלילים שהמחבר מביאם כסמלים מייצגים אך נמנע מן המסוּמלִים המיוּצגִים, כגון (פרק א' משנה ג') אותן עשר מהויות הנ

פרק ג' משנה ג' – ניתוח הדברים (אנליזה) שלש אמות אמ"ש (אוויר מים אש) המשנה הנוכחת מציגה מסכת אירועים בה נוטלים חלק היסודות אוויר, מים ואש החווים תהליך של חיקוק, חציבה, צירוף, שקילה והמרה שבסופו (בסוף התהליך) הם מחוללים תמורות במרחב, בזמן ובפרט. תחילת מסכת האירועים כאמור לעיל מתרחשת בעולמות אצילות, בריאה ויצירה, שם אותיות אמ"ש נחקקות, נחצבות, נצרפות, נשקלות ומומרות, ומשתלשלות אל עולם העשייה ואל המרחב, הזמן והפרט. החיים על פני כדור הארץ לא היו יכולים להיווצר ללא (בין היתר) היס

פרק ג' משנה ד' – ניתוח הדברים (אנליזה) משמעות הביטוי שלש אמות אמ"ש בעולם אויר מים אש = שלוש אמות אמ"ש במרחב : אוויר, מים אש. מכריע התנ"ך מייחס למילה 'מכריע' משמעות של 'מכניע', וראה שמואל ב' פרק כ"ב פסוק מ': " וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי ". בתקופות שלאחר חתימת התנ"ך זכתה המילה 'מכריע' למשמעות של 'מחליט ובוחר' וראה סדר נזיקין – מסכת סנהדרין – פרק ט' ב': "יוסיפו הדיינים עד שיכריע אחד לזכוּת ו – ב' לחובה...." בינתים על אף שבימינו עשויה תיבה

פרק ג' משנה ה' – ניתוח הדברים (אנליזה) משמעות הביטוי שלש אמות אמ"ש בשנה = שלוש אמות אמ"ש בזמן. חום קור רויה בהנחה כי מחבר ספר יצירה היה מלומד ואיש אשכולות, יש מקום לשער כי היה חשוף לתיאוריות פילוסופיות שרווחו באגן הים התיכון, ועל כן ראוי להזכיר מלומד יווני בשם אריסטו (המאה הרביעית לפנה"ס) שהסביר כי תופעות הטבע הינן בִּיטוּיים של כוחות מנוגדים אך משלימים, המבוססים על איכויות קוטביות אך משלימות, שהמרכזיות בהן הן: חום, קור, יובש ורטיבות/לחות/רוויה . הראשוניות שמורה לאיכויות הק

פרק ג' משנה ו' – ניתוח הדברים (אנליזה) בכל מקום בספר יצירה בו מופיעה המילה ' אמ"ש ', ראוי לציין כי ברוח מחבר הספר ועל פי צופן א"ת-ב"ש, יש להמירה במילה ' בית ' או בצמד המילים ' בית המקדש '. על בסיס רעיון זה יש להמיר את המילה ' אמות ' (מלשון אמות הסִפִים) במילה ' עמודים ' או במילה ' עמודי '. עתה תיראה המשנה כך: שלושה עמודי בית המקדש בנפש זכר ונקבה. ראש ובטן וגווייה. ראש נברא מאש, בטן נבראת ממים, וגווייה מרוח מכריע ביניהם. גויה = גווייה = אזור הריאוֹת שבין הצוואר לבין הבטן.

פרק ג' משנה ז' (בבא א') – ניתוח הדברים (אנליזה) המליך אות א' ברוח וקשר לו כתר קשירת כתרים לראשי אותיות התבצעה בשני אופנים: אופן א': באמצעות תגי קישוט ייחודיים אשר סופרי סת"ם נהגו להוסיף לראשי אותיות בשעת כתיבת ספרי תורה או מזוזות: הכתרים נרשמו כקווים דקיקים שבראשיהם נקודות עגולות. משך הזמן התקבעו כללים. לדוגמה: על אותיות שעט"ז ג"ץ משרטטים שלושה כתרים. · ראה בבלי שבת – דף פ"ח: "באו שישים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל וקשרו לו שני כתרים . אחד כנגד 'נעשה' ו

פרק ג' משנה ח' (בבא ב') – ניתוח הדברים (אנליזה) מה משמעות הביטוי המליך אות מ' במים וקשר לו כתר ? ראה משנה קודמת ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'. המליך אות מ' במים ראה ספר הבהיר פ"ה: "ומאי מ"ם ? אל תקרי מ"ם אלא מים ! מה המים הללו לחים, אף הבטן לח לעולם !". בהמשך מסביר בעל ספר הבהיר כי ה – 'ם' הסתומה היא זכרית, בעוד ה – 'מ' הפתוחה היא זכרית ונקבית גם יחד. עוד קודם לכן (פ"ד) בא ההסבר הבא הקושר בין האות 'ם' לבין צורת הבטן האנושית: "מ"ם סתומה מאי, עשויה היא כמין בטן מלמעלה".

פרק ג' משנה ט' (בבא ג') – ניתוח הדברים (אנליזה) מה משמעות הביטוי המליך אות ש' באש וקשר לו כתר ? ראה פרק זה משנה ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'. המליך אות ש' באש על עניין הזיקה בין האות ש' לבין ה – אש ראה ספר הפליאה: · אמר לו רבי למה נקרא שמים בעבור ש - מים לימינו ואש לשמאלו והוא באמצע ומקבל משניהם ועושה שלום וזהו גיבל הקב"ה אש ומים וערבן זה בזה ועשה מהן שמים והוא הנקרא אמת והוא הרחמים (ספירת דעת או תפארת) ומקבל מהחסד (ספירת חסד) ומהפחד (ספירת גבורה המכונה 'פחד יצ

פרק ד' משנה א' – ניתוח הדברים (אנליזה) משנה זו עוסקת בכפילויות כפי שמעידה עליה הרישא, ועל כן הגיוני להניח כי הייתה חביבה על בעל ספר יצירה, שהרי כפילויות היו אבני יסוד במשנתו. שבע כפולות בג"ד כפר"ת אותיות כפולות הן אלו הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי: מודגש ורפה, ועל כן מכונות 'כפולות'. מקובל כי הן שש האותיות בג"ד כפ"ת. 'שבע כפולות', כדברי המשנה, הן שש אותיות בג"ד כפ"ת + האות השביעית ר' שאליבא דבעל ספר יצירה מצטרפת לאותן שש אותיות ויחד הן בג"ד כפר"ת. על מנת לרדת לעמק

פרק ד' משנה ב' – ניתוח הדברים (אנליזה) שבע כפולות בג"ד כפר"ת אותיות כפולות הן אלו הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי, מודגש ורפה, ועל כן מכונות 'כפולות'. מקובל כי הן שש האותיות בג"ד כפ"ת. 'שבע כפולות' הן שש אותיות בג"ד כפ"ת + האות ר' שאליבא דבעל ספר יצירה מצטרפת לאותן שש אותיות ויחד הן בג"ד כפר"ת. מאידך ועל-פי רוח ספר יצירה, יש להכפיל את משמעות המילה 'כפולות', שהרי כפילות היא בסיס משנתו של המחבר כפי שהתבאר עד הנה וכפי שיתבאר בהמשך. שבע כפולות בג"ד כפר"ת יסודן יסודן = ב

פרק ד' משנה ג' – ניתוח הדברים (אנליזה) לכפילויות בספר יצירה יש יותר משתי פנים אך שתיים הן הליבה (לעת עתה): · הכפילות באותיות אמ"ש באה לידי ביטוי במשמעות הדואלית (שנִיוּת) של מילים, לפיה כל מילה הינה בעלת שתי משמעויות למצער, כגון: נפש המצויה בקטגוריה של רוח ונשמה, לעומת נפש שהיא גוף פיזי שהינו חלק מתוך עם או עמים. · הכפילות באותיות בג"ד כפר"ת תבוא לידי ביטוי בניגודים. כלומר, בצמדי מילים של 'דבר והיפוכו', כגון: עושר לעומת עוני, או חיים לעומת מוות. בדבור ובתמורה ואו

(ראה להלן פרק א' משנה ה' ומשניות י"ג י"ד) פרק ד' משנה ד' – ניתוח הדברים (אנליזה) שבע כפולות בג"ד כפר"ת אותיות כפולות הן אלו הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי ועל כן מכונות 'כפולות'. מאידך ועל-פי רוח ספר יצירה, יש להכפיל את משמעות המילה 'כפולות', שהרי כפילות היא בסיס משנתו של המחבר כפי שהתבאר עד הנה, וכפי שיתבאר בהמשך. מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום הדמיון (שלא לומר, הזהות) בין מילותיו של מדרש תמורה ובין אלו של ספר יצירה, מתקיים גם במשנה הנוכחת הנסמכת על מילותיה של

***נקדים את המאוחר ונאמר כי המספר 7 הוא ייחודי גם בחישובי מספרי עצרת (נגיע לזה במשנה ט"ז בפרק ד') שם הוא מניב את המספר 5040 הנחשב למספר אידיאלי הודות להיותו מספר מורכב פריק במיוחד, אשר מספר המחלקים שלו עולה על מספר המחלקים של כל מספר אחר הקטן ממנו. בתכונתו זו המספר 7 עצרת גובר הן על המספר 6 עצרת והן על המספר 8 עצרת. פרק ד' משנה ה' – ניתוח הדברים (אנליזה) (השווה עם פרק א' משנה ד') המשנה הנוכחת מתפצלת לשלושה רבדים: הרובד הראשון ממשיך להדגיש את החשיבות שהמחבר מייחס למשמעות ה

פרק ד' משנה ו' – ניתוח הדברים (אנליזה) שבע כפולות בג"ד כפר"ת אותיות כפולות הן אלו הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי ועל כן מכונות 'כפולות'. יסוד המילה יסוד מופיעה בתנ"ך במשמעות של בסיס : ראה ספר ויקרא פרק ד' פסוק ז' – " וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן-הַדָּם עַל-קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים, לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר, בְּאֹהֶל מוֹעֵד; וְאֵת כָּל-דַּם הַפָּר, יִשְׁפֹּךְ אֶל- יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה, אֲשֶׁר-פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד". כמו גם משלי פרק י' פסוק כ"ה – " כַּעֲבוֹ

פרק ד' משנה ז' – ניתוח הדברים (אנליזה) שבעה כוכבים בעולם שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה שבתאי = סטורן, צדק = יופיטר, מאדים = מרס, חמה = שמש, נוגה = ונוס, כוכב = מרקורי, לבנה = ירח. במשנה הנוכחת המחבר מגלה בקיאות (שונה מן המקובל אמנם) בשמות גרמי השמיים האסטרולוגיים, וכפי שנראה בהמשך, הוא עושה כן בכוונת מכוון על מנת להסיר ספק בדבר הבנתו בנושא...שהרי יהדות ואִצטגנינות מעולם לא פסעו שלובות ידיים. בעניין זה ראה זוהר – דברים – האזינו – דף רפ"ז ע"א שם מונה רבי יהודה שמות של שבעה